אורים ותומים, תומים · סימן נ״א, ח׳

ונתבטל בדרך שנתבאר וכו' זהו הוסיף הרמ"א בדברי המחבר דאל"כ מה צורך שיעיד בע"פ עד החתום ולדבריו צ"ל דלא נתכוון זה הפסול להעיד בעת צוואה ובעת שמעו הצוואה רק אח"כ נתכוון לחתום דאי אז נתכוון איך מעיד בע"פ הא בטלה עדותו ומכ"ש לדעת המחבר לעיל סי' ל"ו דסבירא ליה בראי' לחוד מפסל וזה דוחק דה"ל למחבר לבאר דאף דישב לחתום מכל מקום אומר דלא נתכון מתחילה ועמש"ל בסי' ל"ו אי סתמא להעיד או למחזי ע"ש מכ"ש בזה דחזינן דישב לחתום לשם עדות גמור. ולכן נראה דבכוונה סתם המחבר כמש"ל דודאי דעת הרא"ש משום דאף דחתמו רק למילוי מ"מ השטר הרי שטר שיכול לזייף דאתו לקיים בקרובים וא"כ סבירא ליה בשני' לא נחלקו המחברים ומודים להרא"ש דמ"ש ממקושר וכמש"ל וא"כ לכ"ע הצווא' בטילה ויכול להעיד בע"פ דלא נתכוון לעדות כלל ולק"מ וברור: