אורים ותומים, תומים · סימן נ״א, ז׳

שדינו כשטר וכו' הוא דעת בה"ג ולפי שבררתי לעיל בדברי הרא"ש דסבירא ליה כרמב"ם דבעי עד החתום להעיד בע"פ צ"ל דמ"ש הטור על דברי בה"ג וכ"כ א"א הרא"ש לאו לכל מילי סבירא ליה כוותי' רק בגוף הענין דע"א בכתב כשר ולא קרינן בי' מפי כתבם כדעת הראב"ד ולענין זה הביאו ג"כ הרא"ש בפ' ג"פ אבל בהך אי מכשר בחתם קרוב בהדיה לא סבירא ליה כוותי' והנה המע"מ בב"ב כתב וכן יש לדייק מלשון בעל ה"ג דכתב משביעין לי' אפומא דהא סהדא דחתום משמע דצריך להעיד בעל פה וא"כ לדבריו בטלה מחלוק' בין רמב"ם לבה"ג ויפה כתב הטור וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל דהם לכל מילי שוי' אך צריך ביאור לדבריו א"כ מה מייתי הרא"ש והטור ראי' ממנו דע"א בכתב כשר דלא כראב"ד וסייעתו הא בה"ג מיירי דמעיד בע"פ וצ"ל דודאי אי ברור דישבו לחתום לשום עדות אפי' בע"פ אינו מועיל דה"ל תרתי ראה והעיד בב"ד כמש"ל בדברי הרא"ש בסוף כלל נ"ט רק דאנן אמרינן ליקרא ולמילוי חתם וזהו אם ע"א בכתב כשר בעלמא י"ל דזה לא לקח מיד הלוה רק ע"א בשטר ואח"כ חתם קרוב למילוי או ליקרא אבל אם ע"א בכתב לא כלום מהכ"ת לקח מתחילה המלוה שטר בע"א חספא בעלמא וכי לצור ע"פ צלוחיתו ולאיזה צורך החתים הקרוב למילוי וליקרא הא הוא חרס הנשבר ונזרק לאשפה ובפרט בה"ג ס"ל דבעי דוקא בשטר דעדים מרובים להכשירו אם חתום קרוב בתחילה אבל לא באמצע ובסוף משום דמתחילה אמרינן למילוי ומה מילוי צריך כאן. הא אין בו ממש כלל אלא ע"כ דסבירא ליה ע"א בכתכ כשר ושפיר אמרינן למילוי חתם להכשיר שטר בע"א שיהיה לו תוקף שטר להזקיקו שבועה וא"י לומר פרעתי לדעת הרמב"ם וא"ש. ומה דסיים הרא"ש בדברי בה"ג והא דלא מפסל הכשר בצרופו דפסול דאמרינן רווחא שביק הוא תוספת מדברי הרא"ש דלא נזכר כלל בדברי בה"ג דאילו נתכוונו להעיד בשטר תרתי הוי נתכוון להעיד והעיד בב"ד דכמי שנחקרו דמי אך עדיין צ"ל דדברי בה"ג בשטר שעדים מרובים וא' מהם קרוב דוקא בחתום קרוב בתחילה הוא דמכשירינן אבל לא באמצע ובסוף דאמרינן לשם עדות חתום ואיך הכשיר כאן סתם לומר דלשם מילוי חתם ולכך כשר עדותו בכתב לשיטת מחבר ולשיטת המע"מ הנ"ל בע"פ ולא חילק אם חתם קרוב בראשון או בשני ולכן היה נראה דהא דכתב הבה"ג אפומא דהאי סהדא אין כוונתו שיעיד העדות בע"פ כמ"ש המע"מ וצ"ל ברא"ש הנ"ל כמש"ל רק דסבירא ליה בשנים הואיל והוא הכשרו של שטר בשנים לעולם אפי' חתם קרוב ראשון אמרינן לעדות ומכ"ש כשחת' בשני וכמ"ש לדעה קמיית' כרמב"ם דשני' גרוע טפי משטר שעדי' מרובים רק סבירא ליה ה"מ בסתמא אבל אם הכשר עומד פה בב"ד ואמר דלא נתכוון הפסול להעיד עמו וידע דלא חתם רק למילוי לכ"ט כשר דהא הכשר נאמן להעיד ומאן מעכב אם רוצה לשקר שיכתוב שטר אחר וכדומ' ולכך חתימתו כשר וזוקק לשבועה וזהו שדייק אפומא ור"ל דמעיד בפה שלא היה הפסול חותם ויפה דייקו ממנו דע"א בכתב כשר וצ"ע ועכ"פ לא מצינו ממש מחלוקת ברור על דעת קמיית' שפוסל השטר לגמרי בסתם. ולכן הש"ך שביקש לחלוק ולומר העיקר כדעת בתרייתא לא נראה כן כיון די"ל דגם בה"ג הכי סבירא ליה: