אורים ותומים, תומים · סימן נ״א, ד׳

לטרוף ממשעבדי כתב הסמ"ע ס"ק ג' דלעיל בסי' מ"ה כתב הטור אם נאמר דשני שטרות וכל א' בע"א מצטרפין משמע דאפילו לגבות מב"ח מסתפק לי' והיינו אולי הלכתא כראב"ד וסייעתו שהביא הטור דס"ל ע"א בכתב לאו כלום הוא ואינו מצטרף כלל ולכך פי' דממשעבדי ודאי אינו טורף אבל מב"ח מספקא לי' ואין דבריו נראים כלל דא"כ איך סתם הטור בראש דבריו ע"א בכתב וא' בע"פ מצטרפי הא לראב"ד אין בע"א בכתב ממש כלל וכלל ואין מצטרף וה"ל מפי כתבם ול"ל דשם סתם מיירי בע"א בכתב ואמרינן מסתמא נמסר בפניו דמה בכך מ"מ הא אינו כאן וכל עדות הוא רק מפי כתבם וכצ"ל בראב"ד דאל"כ א"צ לירושלמי לומר דמצאו לקיים ידי אחד ולא השני ופשוט וכן הרא"ש הכריע להדיא דלא כירושלמי ואפילו ע"א בכתב לא קרוי מפי כתבם וא"כ איך מסופק הטור לגרור אחר הראב"ד שהיה תופס דברי ירושלמי לעיקר מה שהרא"ש הכריע להדיא למולו ועוד אף בזה עדיין אין מובן מה ספיקו של הטור לעיל סי' מ"ה דעדיין אף לראב"ד יכול לזייף ולכתו' בצד כל א' מהעדים בחצי שטה החלק שטר ולחתום אחר העד עוד עד מי שירצה ואם לא ימצא לקיים מה בכך הרי כאן שטר בע"א וכשר אף לראב"ד כשמצאו לקיים יד ע"א ולא השני כמבואר בירושלמי ובזה אין חולק ודוחק לומר דמיירי דהעד ממשיך חתימתו עד קצה הנייר וא"א לחתום עוד עד בצדו דזה לא נזכר בטור אלא ברור דספיקא דטור לעיל כמ"ש הש"ך וכמש"ל באריכו' דע"א וע"א ושניהם רק בשטה א' אי בכה"ג מצטרפין דריעותא לפניך וכמש"ל אבל זולת זה אין כאן ספיקא לטור וגובה מב"ח וכן דעת הש"ך לעיל סי' מ"ה: