אורים ותומים, תומים · סימן נ׳, ו׳

ואם נכתב שובר דעת הסמ"ע והש"ך דוקא בכתב בו בין מחמתו או לא מחמתו או כתב סתם אבל היכי דצריך להיות בא מחמתו א"כ כ"ז שלא בירר שבא מחמתו אינו מועיל שובר שלו דלאו כל כמיליה לחוב לבעל השטר ואפילו שובר בעדים וכתוב בו שבא מחמת אותו פלוני אינו נאמן אם אין ידוע לעדים ע"ש והכל לשיטתם אבל לפימ"ש בשטר בידו דנאמן לומר דקנאו א"כ בממ"נ אם לא שטר בידו פשיטא דלא מהני שובר ואי שטר בידו פשיטא דמהני דהא נאמן לומר קניתי ולכן סתם רמ"א דלעולם אם השטר בידו מהני שובר וכ"כ הט"ז לדינא אך לא מטעם הנ"ל. והנה הש"ך דעתו בשט"ח שנכתב סתם על המוציאו ונתן מי ששטר בידו שובר ללוה ואח"כ מכרו לאחר והשני בא לגבות והלוה מוציא שובר אם נעשה שובר בעדים קלא אית ליה ולא ה"ל ליקח ואפסיד הלוקח אנפשיה אבל אם הוא כת"י המלוה דל"ל קלא ולא מבעי' במקום דיכול לטעון הלוקח כי הקדים הזמן בקנוניא להפסידו פשיטא דמצי טעון אלא אפי' הוחזק מקדם כת"י דל"ל לקנוניא מ"מ כיון דכתוב בשטר סתם ה"ל כהלואה מחדש וכאלו נתחייב לו מתחילה ואיהו דאפסיד אנפשיה ומ"ש די"ל קנוניא זה תלי' במש"ל סי' ס"ו אי בכה"ג מצי הראשון למחול דאי מצי למחול א"כ מה נ"מ בקנוניא סוף כל סוף נמחל וע"ש אבל מ"ש דאף דנפרע מתחילה מ"מ ה"ל כאילו נתחייב מתחילה זהו לא הבנתי הא האי שטרא הוא חספא בעלמא בכל אופן דהא נפרע ובמה יחול החוב והשעבוד לגביה ולא מבעיא בש"ח בעדים דקיי"ל אי לוה ופרעו א"י ללות בו בעצמו דכבר נמחל שעבודו ודעת הש"ך לעיל בסי' מ"ח לפוסלו אף לב"ח ומכ"ש זה דכבר נמחל שעבודו אף גם בכת"י כמו ממרנות דס"ל לש"ך לעיל סי' מ"ח דחוזר ולוה בו היינו הלוה בעצמו דמשעבד נפשיה בנתינת הכת"י שני' למלוה אבל כאן דלוה א"י ממנו כלל והמלוה מוסרו ליד שני והוא חספא בעלמא דכבר נפרע ועומד להקרע במה יחול החיוב והשיעבוד לגבי השני ואין לדברי' אלו מובן כלל אמנם הש"ך רוצה לומר מחמת תקנות השוק דסדר ונהוג כעת לסחור בממרנ' כאלו גם בזו נראה דצריך עיון לדינא להפקיע ממון רק הרשות ביד בית דין שבישראל בהסכמת טובי עיר לתקן כן לטובת המשא ומתן אבל שיהיה הדין כך צריך עיון כי אין לו על מה שיסמוך: