אורים ותומים, תומים · סימן נ׳, ה׳

ודוקא בבא מחמת אותו פלוני ולקמן בסי' ס"ו סק"ח נר' מדברי סמ"ע דמפרש דפי' דצריך הרשאה או כומ"ס מפלוני אבל אם אומר שקנאו במסירה לא מהני ולכך הקשה דלקמן סי' הנ"ל ס"א בהגה דעת רמ"א דשטר כה"ג מהני במסירה לחוד ותי' הסמ"ע דבאמת אם יש לו ראיה שקנה סגי במסירה לחוד אבל כאן מיירי דאין לו ראיה ולכך צריך הרשאה וע"ש בש"ך ס"ק יו"ד מה דפקפק על זה ואני לא הבנתי דבריו דלפי דעת הרמ"א וכמ"ש הסמ"ע דאין צריך כומ"ס רק במסירה לחוד נקנה א"כ מה צריך ראיה על הקנין הא בזה נחלקו אביי ורבא בשילהי ב"ב למ"ד אותיות נקנית במסירה אי צריך להביא ראיה או לא וס"ל לרבא דאין צריך להביא ראיה וע"ש ברמב"ן וברא"ש דהעלו דלמ"ד דמסירה לחוד סגי אין צריך ראיה כלל על הקנין ומגבי גבי ביה רק אנן דמצריכין ראיה משום דקי"ל בעי כומ"ס אבל למ"ד מסירה לחוד זהו הראיה דשטרא בידו וכיון דבזה במסירה לחוד נקנית אין צריך ראיה כלל ונאמן לומר שקנה ומה צורך הרשאה או כומ"ס או שום ראיה וע"ש בגמרא וברמב"ן וברא"ש בשמעתי' דשני יוסף בן שמעון ע"ש. ולכן נראה דכך הפי' ודאי אי אומר דקנאו מהמלוה היינו אתא מחמתו דהואיל השטר בידו והוא נקנית במסירה ה"ל כיש לו הרשאה או כומ"ס מהמלוה הראשון דהא קי"ל אין צריך להביא ראיה כרבא רק ה"מ אי אומר שקנאו מהמלוה אבל אי טוען אני הלויתיך בזה שטר שכתוב בו אני חייב לראובן ולכל מוציאו ולא ביקש ראובן להלות לך והייתי אבי מלוה לך אין לו שום שיעבוד בשטר דהשטר לא נכתב על שם אחר רק על ראובן או למאן דאתי מחמתו שהוא יהיה מוכר השטר לאחר במסירה אבל שיהיה השטר על איש אחר שילוה ללוה ויחול השעבוד זהו אין במשמעות השטר והרי כאן רק מלוה בלי שטר כלל אבל אי כתוב בו בין מחמתו ובין לא מחמתו הרי הוא שטר לכל בני אדם ואם לא הלוה עליו ראובן והלוה עליו שמעון ושטר בידו גובה בשטרו אף דהוא המלוה בפ"ע ולא בא מכח ראובן כלל כי השטר נכתב על כל אדם ולק"מ משום קושית הסמ"ע ונכון הוא. אלא דא"כ חזר קושית הרמב"ן למקומו דאיך ישעבד לכל אדם הא בדאורייתא אין ברירה ומ"ש הר"ן וכן הנ"י לתרץ דאין זה ברירה דהרי יכול להיות משועבד לכל עולם זה אחר זה זהו תי' מספיק על משתעבדנ' לך ולכל דאתו מחמתך דהרי זה יכול ליתן בקנין לשני והשני לשלישי וכן לעולם אבל במשתעבד על מי שילוה לו בזו לא שייך דיכול להיות בכל עולם בזה אחר זה דאם לוה מאחד שוב לא יכול ללוות מהשני ואם יפרע לאחד כבר נתבטל שטר וכמדומה שלקושיא זו נתכוון הרב מהרי"ט בתשובה הנ"ל כי זולת זה דבריו סתומים ולא ידעתי מה קשיא ליה בהך מילתא דרי"ו ולפי דברי הר"נ והנ"י ניחא אך גם זה אין קושיא חדא דכל כמה דלא מסר שטר למלוה לא חל שעבודא וכשמסר השטר אז מבורר מי המלוה ולא דמי לכל דאתא מחמתך דחשבו הרמב"ן לדין ברירה דשם אין מבורר למי ימכרנו המלוה ועוד דכיון דזה שטרא בידו ואמר שהלוה אמרינן קושטא קאמר דהא שטרא בידו ואם כן כיון דשעבודא דאורייתא הרי חל שעבודא בהלואה וא"צ כלל לשטר רק דרבנן פקעו לש"ד ולא חל במלוה ע"פ רק ע"י שטר ובמילתא דרבנן קי"ל יש ברירה ולכך מהני ולק"מ ואין בדין זה מחלוקת כלל ואף הרמב"ן מודה וא"ש ודוק: