אורים ותומים, תומים · סימן נ׳, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ונפל ממנו כו' אע"ג דלנפילה לא חיישינן מ"מ לא הוי כ"כ חזקה אלימת' דנימא דהוי במקום חזקה אבל נראה אם שני יב"ש בעיר אחד והוציא אחד על ראובן כת"י שכתב אני חייב ליב"ש מנה א"י לומר במגו דפרעתי ליב"ש השני נתחייבתי וממנו נפל דלנפילה דיחיד לכ"ע לא חיישינן והוי כמו חזקה אלימתא ומגו במקום חזקה כזו לא אמרינן ובזו יש לישב דברי בעה"ת בשער ל"ג ח"ד ד"ג דשני יב"ש בעיר הן מוציאין על אחרים וא"י לדחותו ולומר להשני אני חייב וממנו נפל ואת מצאתיו דלנפילה דחד לא חיישינן והקשו מה אירי' נפילה דחד הא קי"ל כרבא אפילו לנפילה דרבי' כהך דממך ג"כ לא חיישינן ולפי הנ"ל ניחא דמיירי אפילו בכת"י יכול להוציא וזהו בנפילה דרבים יש לו מגו כמ"ש אבל בכה"ג דהוי נפילה דיחיד ודאי ל"ח ול"ל מגו וא"ש אח"כ מצאתי דגם בס' בני שמואל כ"כ והוא אמת לדינא:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.