אורים ותומים, תומים · סימן נ׳, א׳

לויתי ממך מנה כו' אין לדקדק לפי מש"ל בסי' מ"ט סעיף ז' דעדי השטר יכולים להעיד שזהו יב"ש שהעידו עליו משום דיכולים לעשות שטר אחר הא בלא"ה לא מהני עדותן הואיל ואינו מוכח מתוכו וכ"כ המ"מ להדיא ש"מ דאף בשטרות בעי מוכח מתוכו אם כן איך כשר ממך הא לא הוי מוכח מתוכו וכן שני יב"ש בעיר א' איך הם יכולים להוציא שטר על אחר הא לא הוי מוכח מתוכו וכ"ת הואיל ושטר בידו הוי כמוכח מתוכו דהוא המלוה דא"כ איך כתבו התו' בגיטין דף כ"ד ע"ב ד"ה בע"מ דאם יש לו שתי נשים ושמותם שוים אין כשר לר"מ דלא הוי מוכח מתוכו ואמאי נימא הך אשה דגיטה בידה מוכח דהיא מתגרשת ואמאי צריך להשליש לר"מ ודוחק לחלק בין גט לשט"ח דלא משמע כן ברמב"ן סוף ב"ב בשמעת' ממך ואפי' מר"ג ע"ש ולכן היותר נראה דודאי לר"מ דסבירא ליה ע"ח כרתי בעינן מוכח מתוכו מתוך הכתיבה והחתימת שטר ולא מועיל מה דיתברר אח"כ אבל לר"א דסבירא ליה ע"מ כרתי בעינן דיהיה מוכח מתוכו בשעת מסירה דאז חל עיקר שעבוד השטר אבל אם גם בשעת מסירה לא ניכר אף לר"א לא מועיל ולכך בשני יב"ש בשעת מסירה לאשתו מוכח דהיא מגורשת מבעלה מהני לר"א משא"כ לר"מ דהא בעת חתימה אינו מוכיח אבל לר"א מוכח בעת מסירה הואיל והגט בידה דהיא האשה המתגרשת מבעלה המגרש הואיל והגט בידה וכן גבי שט"ח לפי דקי"ל כר"א אם נמסר למלוה מוכיח דהוא המלוה אבל להוציא מיב"ש כשיש שני אף בעת מסירה למלוה א"מ מי הוא הלוה ואף לר"א לא כשר וע"ש ולק"מ. שוב מצאתי להרב מהרש"ק בספרו תפארת שמואל שהקשה כנ"ל ולא תי' ולפמ"ש ניחא ולק"מ דזהו ההבדל בין ר"מ לר"א ולפ"ז צ"ל הנך רבוותא דסבירא להו הלכה כר"מ גבי שטרות ומ"מ לא מצינו חולק בהך דממך וכו' צ"ל דסבירא להו כדעת הר"ן דאף לר"מ לא בעינן מוכח מתוכו: