אורים ותומים, תומים · סימן מ״ט, כ״א

מהלוה עצמו כו' יש להבין לפי מה דפסק הרמ"א לקמן בסי' קכ"ט סעיף ח' בהג"ה דאם הלוה כופר בהלואה והערב מודה דלוה חייב הערב לפרוע ע"ש ואם כן כאן דיש לו שטר על יב"ש ואם כן זה תובע ליב"ש הזה שלקח השדה והוא כופר ואומר לא לויתי ואם כן הרי זה מודה דחבירו יב"ש לוה דהא יש כאן שטר בעדים על יב"ש שלוה ואם הוא אומר בפה מלא שלא לוה הרי מודה דחבירו לוה רק חבירו כופר שלא כדת דהא לפי דבריו ודאי השני לוה וא"כ הוא מתורת ערב מחויב לפרוע אף דלוה כופר כמש"ל דאם הלוה כופר והערב מודה דחייב לשלם. ונוסף דהא לעיל בסעיף ז' מבואר דאם עדים אחרים מעידים שזהו יב"ש שלוה מהני לענין מלוה ע"פ ואם כן לגבי נפשי' הודאת בע"ד כמאה עדים דהרי הוא מודה דחבירו לוה וע"ז העידו העדים בשטר וצ"ל דהיא היא דהודאת פיו כמאה עדים רק ה"ל כעדים אחרים מעידים על הלואה דה"ל רק כמלוה ע"פ ואינו טורף משעבדי ואם כן הוא שלקח השדה מיב"ש השני מה בכך דמודה דיב"ש המוכר לוה מכל מקום בשטר לא נזכר מי הוא ובטל שעבודו ואין כאן רק מלוה ע"פ ואין טורף משעבדי וא"א לגבות הימנו כלל ולא שייך בממ"נ כלל וא"ש. אך לפ"ז תינח בכה"ג שלקח שדה אבל אם הוא ירש מיב"ש השני ודאי גובה דהא הוא מודה דיב"ש לוה כמש"ל ואם כן נשתעבדו נכסים ואיך יהיה יורש ולא יפרע הא קי"ל מלוה ע"פ גובה מיורשים והגע עצמך ראובן שכופר בהלואה ושמעון בנו מודה שאמת שאביו ראובן חייב ואף שאין נאמן בהודאתו לחייב ראובן אביו וכי לאחר מיתת ראובן ונפלו נכסיו לשמעון בירושה וכי אינו מחויב לשלם מה שהודה שמורישו חייב בבירור ואף זה כמוהו דעכ"פ הודה שמורישו חייב דהא שטרא והוא אומר שלא לוה ולא עליו נתכוונו העדים וע"כ על מורישו ואם כן פשיטא דחייב לשלם. וכן אם יב"ש אחד ערב בעד השני ג"כ מחויב לשלם דהוא אומר שלא לוה בעצמו וע"כ צ"ל דהוא ערב בעד השני והשני לוה באמת ואם כן מה בכך דהשני כופר היינו הך דלעיל אם הלוה כופר והערב מודה חייב הערב לשלם ואפילו מלוה ע"פ חייב הערב לשלם ואם כן לא שייך הך תי' שכתבתי לעיל ולכן אין לדין זה שרש כלל. וברור דחייב לשלם והנה הרב הש"ך בס"ק י"ט וס"ק כ' העלה דה"ה ירש מיב"ש דודו או שנעשה ערב בשביל יב"ש השני ג"כ גובה וזה ליתא כלל כמ"ש ולכן דינו צ"ע. ובזה אמרתי בחדושי לישב קושי' מהרש"א בהך דגיטין דדייק מהא דשל חבירו אינו יכול לגרש אבל אשתו מגרש דשני יב"ש אחרים מוציאין עליהם והקשה מהרש"א דלמא נמלך ונפל וחבירו מצאו לא חיישינן אבל התם יאמר לא אני הלוה כלל די"ל דקשי' לגמ' אחרים אין מוציאין עליהם פשיטא הלא אין ידוע מי הוא הלוה וצריך לומר דמיירי אפי' אחד ערב ומ"מ פטור מלשלם וצריך טעם כמש"ל דיגבה בממ"נ וצריך לומר דהא כאן ריעותא מהכ"ת ילוה ליב"ש ולא ישליש בשטרו ויניח מעותו אדינ' ודיינ' לומר לא אני הוא ואם כן י"ל יב"ש היה רוצה ללות וכשראה שאין משולש לא השגיח בשטרו והשליכו והוא מצאו ותובעו בב"ד ולכך שניהם פטורים ולא שייך בממ"נ כנ"ל ואם כן אף בגט כן דיש ריעותא דמהכ"ת יכתוב גט דיצטרך לגרש זה בפני זה ואוושא מילתא אלא ודאי העדים כתבו כן ובראותו כי לא מושלש הוא מאן לגרש בו כי מה לו לאוושא מילתא וזרקו ומצאו השני וה"ה והוא הנדון כנ"ל וא"ש ודוק. ובפרט כי כבר הקשו דילמא כתבו בתנאי אולי תפייסו ותי' לא מקדים אינש פורענ' לנפשי' וזהו לא שייך בשני יב"ש אין פורענות לנפשי' כי אולי על השני הוא וא"ש ודוק: