אורים ותומים, תומים · סימן נ׳, ב׳

כל המוציאו גובה כו' וכתב הב"ח אם אומר שהוא לא הלוהו רק אחר והוא לקחו הימנו גובה כו' דא"צ הרשאה וכמו"ס כדין שטר שכתב בו לכל המוציאו ואולם הרב הגדול מהרי"ט בחלק ח"מ סי' כ"ג דעתו דממך שאני דמשמע רק לאחד שנמסר לו השטר בעת הלואה ולא נשתעבד ליותר מזה ולא דמי לכל המוציאו דקאמר להדיא לכל מוציאו ודייק ליה מדברי הטור דכתב דיאמר המוציאו ממני לוית ולא הוצרכתי לפרוט שמי וכו' ע"ש משמע הא מודה דלא לוהו רק הגיע לידו מאחר א"י לגבות ע"ש. והנה במ"ש הטור וש"ע דבמגו דפרעתי נאמן לומר לא ממך לויתי כי אם מאחר נפל ומצאתו. אם נפרש דלא טוען כן בבירור שידע שנפל מאחר והוא מצאו רק בדדמי כי יודע דמעולם לא לוה ממנו וא"כ מסתמא אירע כך מוכח דלא כב"ח דהא קי"ל בב"ב וכן ביבמות למ"ד אותיות נקני' במסירה א"צ להביא ראי' וגובה אם כן קשה שהשטר בידו יטעון אמת לא הלויתיך רק אחר נתן לי במסירה וא"צ להביא ראי' לרבא ומה יהנו מגו באמת לא לוה ודוחק לומר כי קאמר רבא א"צ להביא ראי' בטוען כן אני לקחתי אבל כאן התובע אומר אני הלויתך וע"ז יש ללוה מגו ושלקחו מיד אחר הא הוא מודה שלא לקחו ודוחק ולב"ח צ"ל דהפי' דטען בבירור שיודע שנפל ואתה מצאתו ונאמן במגו דפרעתי אבל בסתם באמת אף שטוען לא לויתי ממך המוציאו גובה דיכול לטעון קניתי אך זה קשה לפרש דמלבד דדחוק דיטעון בברי דיודע שנפל אף גם הא שרש הדברים הן מבעה"ת שהביאו בשם רמב"ן והרמב"ן ודאי כוונתו אפילו בשמא אולי נפל דלשטת רמב"ן דסבירא ליה כמ"ש הר"ן בשמו בפ"ק דגיטין גבי משתעבדנ' לך ולכל דאתא מחמתך דסבירא ליה לרמב"ן הואיל וקיי"ל בדאורייתא אין ברירה לא יוכל להשתעבד לכל דאתא מחמתך א"כ אף בזו אין יכול לשעבד ופשיטא דבעי כומ"ס אם כן אף בספק א"י לגבות דהא לית ליה הרשאה וכומ"ס ובמה יגבה ואם כן הטור שהעתיק דבריו מהכ"ת לפרש בו פי' אחר במה שנפרש בדברי הרמב"ן אשר ממנו יצא הוראה זו ולכן נראה לדינא כמ"ש הרב מהרי"ט: