ואם היה אחד מהן קטן כו' נראה דגם בהך בבא דשני יב"ש אין יכול להוציא שטר זה על זה אם זה שהיה תובע היה קטן בעת שטר והנתבע גדול מוציאין מיד זה בשלמא המלוה יכול להיות קטן דמקחו מקח במטלטלין בהגיע לעונת פעוטות ואף הוא יכול להלות מעות לאחרים ולצות לכתוב עליו שטר אבל הלוה אינו יכול להיות קטן כלל כי אין התחייבות שלו כלום ולכך ע"כ הוא המלוה דאם הוא הלוה איך כתבו העדים שטר עליו חזקה על עדים שעושין כהוגן וזה פשוט. אלא שראיתי להרב כה"ג שלבבו לא כן ידמה ונסתייע מבעל ס' מורה צדק דכתב דמרש"י כתובות ורשב"ם בב"ב משמע דשניהם צ"ל גדולים ולא עיין כל צורך ברש"י ורשב"ם כי הם מיירי במוכר קרקע ולוקח ובזו צריכים שניהם גדולים כי למכור קרקע צריך להיות גדול והלוקח לוקח קרקע גם כן גדול משא"כ בהלואה אף קטן שהגיע לעונות פעוטות יכול להלות וליקח שטר וזה פשוט:
אורים ותומים, תומים · סימן מ״ט, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.