אורים ותומים, תומים · סימן מ״ט, ח׳

יש לו דין מלוה על פה כו' משמע הא עדי שטר בעצמן הוי להו דין מלוה בשטר לגבות משעבדי ואני תמה כיון דמיירי בלי קנין כמו שכתבתי לעיל ואם כן למה יש לו מלוה בשטר ואי דיכולים לכתוב שטר אחר הא הוי ליה מוקדם ובמה ישתעבדו נכסים בהאי שטרא האי שטרא הוי ליה חספא בעלמא והגע עצמך עדים שהיה להם לכתוב שטר ביום הלואה וכתבו ביום שלאחריו וכי לא הוי מוקדם ואף זה כמוהו דראשו. פסול ואם דיש להם רשות לכתוב שטר שני אינו כי אם מיום השני אבל מיום הראשון הא ה"ל מוקדם ולכן הטעם שנתן המ"מ וריב"ש דיכול לשלש בשטרות ולא עשו שליחתן אינו מועיל לגבות מיום שנכתב השטר דאז השטר חספא בעלמא ואפשר דהם סבירא להו הואיל ושעבודא דאורייתא ואם כן אף בלי שטר היה ראוי לגבות משעבדי רק חז"ל תקנו משום דלית ליה קלא וכאן דעדים מעידין דזה יוסף ב"ש האמיתי שלוה אף דנכתב שטר סתמא מכל מקום בקול שהוציאו הוציאו להדיא על יב"ש הלזה ולכך גובין מזמן הראשון אך אין תי' זה מספיק ברבינו מחבר דפסק לעיל סי' מ"ו בהרחיק ב' שיטין ולאח"כ ביום שנאחריו מלאוהו בקרובים דה"ל מוקדם אף דברור דעדים הוציאו קול בבירור דכי בשביל הרחקה נמנעו להיציא קול ומכל מקום סבירא ליה למחבר כיון דליכא שטרא כראוי לא נשתעבדו נכסים דמה בכך שעבודא דאורייתא עכשיו בטלו חז"ל לשעבודא וליתא לשעבודא אלא בשטר ואף זה כמוהו דמה בכך שיכולים לשלש. ואי נימא דסבירא ליה למחבר לא מטעמא של המ"מ דיכולים לשלש רק מטעם שכתבתי בס"ק הקודם דאין צריך מוכח מתוכו והשטר בעצמו כשר בע"מ והעדי חתימה הן הן ע"מ כמש"ל עדיין יקשה אף עדים אחרים אם היו במעמד כשנמסר השטר מיב"ש זה הא ה"ל ע"מ וכי בעינן דוקא ע"ח שיהיו ע"מ והא לא בעינן יחוד לכך ולכך דין זה צל"ע וצריכין לדחוק דעדים אחרים לא היו במעמד שמסרו העדים השטר ליד מלוה דה"ל ע"מ רק ידעו כן דראוהו דהלוה המלוה לזה יב"ש וכדומה או שהודה בפניהם אבל ע"מ באמת מהני וצ"ע: