אורים ותומים, תומים · סימן מ״ט, י״ז

אבל אם משולשים בשטר וכו' הטור תמה ע"ז מנלי' לרמ"ה דין זה והרב מ"ב תי' דכך מפרש במשנה כיצד יעשו שלא יהיה יב"ש זה נלקה שהשני יתן לו שובר וע"ז נתן המשנה עצה דישלשו בשטר ולא יועיל שובר. והרב הש"ך כתב דאין מזה ראיה דהעצה הוא ששניהם ישלשו הן בשטר והן בשובר ואין כאן חשש ולפי מש"ל בס"ק יו"ד דעת התו' בב"ב דאין עדים חוקרים ויודעים כלל אם יש שני יב"ש ואם כן על מה נאמר כיצד יעשו ישלשו וכו' מי ישלשו בשובר המלוה מה איכפת ליה הוא נפרע ומה נ"מ לו במלוה השני והלוה ניחא ליה שיפטור בו ידי שניהם ואי העדים הא אין העדים יודעים כלל שיש שני יוסף בן שמעון ואין חוקרים ע"כ איברא דעם כל זה קשה האיך אפשר לפרש כיצד יעשה באופן הזה דא"כ לר' ירמיה דמפרש נמצא לאחד שובר לא קאי על זה רק על שובר שנמצא ביד המלוה ולא איירי כלל מהך שובר ביד הלוה איך יתפרש כיצד יעשו וע"כ דמפרש כמ"ש רשב"ם במשנה כיצד יעשו אם רוצים ללות זה מזה או מאיש אחר וכן י"ל לאביי ומנ"ל לחדש דין חדש מה דלא מוכרח. ובאמת בדברי רמ"ה עצמו היתי אומר דסבירא ליה לרמ"ה דלא כרשב"ם דפי' בהא דאם יטעון לכך לקחתי שובר אחד משניכם דמספיק לשניכם וכמ"ש בעה"ת שער ל"ג חלק ד' דין ד' דהוא תימא דה"ל למכתב בשובר שטרות של שני יוסף בן שמעון פרוע ע"ש איברא הרשב"א הוכיח דינו של רשב"ם דאל"כ לא היה הגמרא שותקין מלומר כן דע"י הרשאה גובין ועיין במ"מ ובגי"ת שם אך י"ל דאין זו קושיא דהא אביי דאמר להך תי' נמצא ללוה וכו' ואביי סבירא ליה לעיל הא דמוכח ממשנה דיכולים להוציא על אחרים ובברייתא אמרינן דא"מ דפליגי באותיות נקנין במסירה וחיישינן דילמא אידך יהיב ליה רק מה בכך אותיות נקנים במסירה ותנא דברייתא סבירא ליה בעינן כמו"ס ולפי זה ביש בידו שובר שטרות של יוסף ב"ש פרוע אפילו הרשאה אינה מועיל דודאי לשון שטרו לשון יחיד לאו דוקא רק כתב לו סתם תביעתי מחול לך או שטרי פרועים דלא פסיקא דיש לא' רק שטר א' יכול להיות שיש לו שני שטרות ופרעום וכתב לו בלשון רבים (וכן משמע לשון בעה"ת דתמה דה"ל לכתוב שטרות של שני יוסף בן שמעון פרועים ולא תמה סתם דעכ"פ ה"ל למכתב שטרות בלשון רבים אלא דזה י"ל באמת נכתב ושטרו לאו דוקא וזה ברור) ולפי זה יטעון שטר שיש ביד יוסף בן שמעון השני גם כן ה"ל ליוסף בן שמעון הראשון שנתן לי שובר רק דמכרו אחר כך במסירה להשני ומה יועיל אם הוא נתן לי שובר על שטרותיו והרי כל השטרות בחזקת יוסף בן שמעון הראשון והרי הוא נתן לי שובר ולכך אינו מועיל הרשאה דהרי הוא צועק הכל היה שייך ליוסף בן שמעון אחד והוא נתן לי שובר והכל מחולים ומה איכפת ליה שנתן אחר כך שטר להשני במסירה ולא שייך קושית הבעה"ת דה"ל לכתוב שטרות של שני יב"ש דהא באמת לא היה רק יב"ש אחד ולא היה לו עסק עם השני וא"ש ולכך לא קתני דהרשאה מועיל דלא פסיקא ליה כשנכתב לשון שטרות כמ"ש דאם לכל אחד שנים אם כן נכתב שטרות וכמ"ש מדיוק לשון בעה"ת אך זה הכל לאביי אבל לפי דקי"ל כרבא דלא חיישינן כלל שאחד מכרו להשני רק אמרינן כאן נמצאו וכאן היו באמת מהני הרשאה וטענת בעה"ת טענה דה"ל למכתב שטרות שניהם פרועים אך עדיין קשה עדיין הל"ל בהרשאה מוציאין אף לאביי והיינו דסתמא דהם משולשים בשטרות ואם כן לא שייך למימר במסירה הגיע לך מהשני דהא הם משולשים ומכל מקום באיכא שובר מא' יכול לדחות וא"כ בהרשאה גובה בממ"נ ועדיין ה"ל להשמיענו דין דהרשאה ולכך צ"ל בכה"ג על בעל השובר להביא ראיה ולא משכחת רק באין משולשים בשטר כלל ואם כן לא פסקינן ליה דיבא בהרשאה כמש"ל. אך לפי זה יקשה על רבינו מחבר דפסק כרשב"ם ורא"ש ומכל מקום הביא הך דרמ"ה להלכה וא"ל דראית רמ"ה מהא דאמרינן בדף קס"ז ע"ב שם איש בגט וה"ה אשה ושם אשה בשובר וה"ה איש ופרכינן וניחוש דילמא כתוב גיטא וממטי ליה לאתתא דהאיך ומשני הגמרא ז"א שני יוסף בן שמעון הדרין בע"א אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה וע"ש בתו' כי העדים אינם חוקרים לדעת אם שני יב"ש בעיר וקשה אם כן תרצו גט שובר מא"ל דילמא תוליך השובר ותמסרו לבעל שני ששמו כשם בעלה ושם אשתו כשמה וכי אין מוסרין שובר אלא זה בפני זה ולכך סבירא ליה לרמ"ה דאביי דאמר כן שם האיש בגט וכו' הולך לשיטתו דסבירא ליה דכיצד יעשה קאי על הך כמ"ש המ"ב דנתנו חז"ל עצה לשלש בשטרות ואם כן בממ"נ אם האשה האחרת יש לה כתובה מושלש בשמות אם יוציא שובר בלי שילוש תטעון האשה מאשה אחרת נלקח זה השובר ואיתרע הואיל ואינו מושלש כמו בשטרות כמ"ש הרמ"ה ואם גם בכתובה לא נשלש איה דאפסידה אנפשה שיעצו חז"ל שתשלש כדי להמלט מתחבולה ואם לא נעשה אפסידה אנפשה אך זה דחוק דכבר בררתי לעיל ס"ק א' דכיון דשובר נעשה כדין ואנו יודעים שזה חייב לזה תו אין אנו אחראין בכך כמ"ש לעיל באריכות ומכ"ש לפי מ"ש בשם הרמב"ן בס"ק ו' דכתב להדיא דאם באנו לחוש לקנוניא אין לדבר סוף ועיין מש"ל בזה. ולכן נראה דיש לרמ"ה ראיה מגמרא דב"מ דף י"ט בשמעתא מצא שובר דפריך הגמרא וניחוש דילמא כתוב ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי וזבנא כתובה ומשני אביי בשטר כתובה יוצא מתחת ידה א"נ עבחז"ל וע"ש מהרש"א דגם במשנה במצא שוברין דקתני לא יחזיר שמא נמלך משמע הא אמר תנו נותנים צ"ל גם כן לאביי כך ועיין מ"ש מהרש"א בדף י"ג ועיין מש"ל בסימן מ"ז ולקמן סימן ס"ה ע"ש וקשה לפי דאוקמו שם בגמרא איירי בהוחזקו שני יב"ש ומכ"ש לאביי דסבירא ליה ביבמות דף קט"ו דחיישינן לשני יוסף בן שמעון אפילו לא הוחזק (ועיין ב"מ דף י"ח בתו' ד"ה לאלתר וכן בדוכתי טובא) א"כ איך נהדר במצא שובר הא אביי סבירא ליה בדף י"ג בנפל חיישינן לקנוניא דאיתרע ואם כן נימא הואיל ונפל כותבה ליתן בניסן ולא נתן רק עכשיו דנמלך להחזירו ליד לוה הוא דקנוניא עושה דיש עוד יוסף בן שמעון בעיר וגם הלוה הזה חייב לו ולכך אמר לתתו לו להערים להפקיע ממון של חבירו בשובר הזה וכי תימא מאן מעכב בידו ליתן לו עכשיו שובר ויהיה גם כן חוב חבירו פקע כדאמר אביי נמצא וכו' זה אינו דב' תשובות בדבר אחד דילמא חבירו בין כך מכרו ואם כן אם יבא בשובר עכשיו לא יועיל כנגד הלוקח שטר דהא השתא אמרינן דליתא לדשמואל וא"י למחול אבל כשיהדר השובר מזמן ניסן הוא קודם ללקוחות של יוסף בן שמעון השני ולא שייך בזו תי' אביי עבחז"ל כי איך יזכה בחותמים ליוסף בן שמעון השני אשר לא ידע כלל מהשובר ולא צוה מעולם לעדים לכתוב שובר ואם כן יפסידו לקוחות שלא כדת ועוד בלא"ה דמכרו דילמא בין כך מת יב"ש השני בין ניסן לעכשיו ואם כך אם יתן עכשיו שובר לא יהיה נמחל חוב השני שישנו ביד יורשים כי הם לא נתנו שובר ואביהם כבר מת ואיך אפשר דנתן שובר אבל בהחזיר לו שובר מזמן ראשון אז היה עדיין יוסף ב"ש השני חי ויוציא שוברו ויבטל שטרו ובנפילה דאיתרע יש לחוש לקנוניא ולומר דלא היה דברים מעולם דנמלך ליתן ולא נתנו ולכך זרקו לאשפה ועכשיו עושים קנוניא על השני. ולכך סבירא ליה לרמ"ה דינו הנ"ל ומפרש כיצד יעשה כמ"ש המ"ב עצה למלוה להשמר מתחבולת הלוה. ואם כן בממ"נ אם שטר של יב"ש מושלש אין לו פסידא בהחזרת שובר כדעת הרמ"ה ואם לאו איהו דאפסיד אנפשי' שלא שמע לעצת חז"ל ואין אנו אחראין להשגיח עליו מבלי להחזיר שובר מחשש שיקרה לו היזק אם הוא לא חס על פסידא וה"ל להשליש ולשמוע בעצת חז"ל וא"ש ונכון ודברי רמ"ה מוכרחים ואין להקשות לרמ"ה הא דתנן מצא גיטי נשים שחרורי עבדים וכו' ומוקי ליה רבה ור"ז בהוחזקו שני יוסף בן שמעון וקשה למה לא יחזיר שובר מה בכך דנמלך בממ"נ אם אין משולשים בשטר בלא"ה יאמר אין אני חייב לך כלל ואין אחרים מוציאין ואי דמשולש בשטר הא אין משולש בשובר ואף דשובר בידו אם המלוה טוען נגדו אין מועיל בשלמא במתנות לא קשיא כיון דהוחזקו שני יוסף בן שמעון יחזיר דיאמר הנותן לא נתתי רק אחר די"ל אולי שדה נזכר בו וידוע דשדה זו לא שייך לחבירו ועדים מעידים בשטר שמכירים שהוא שלו או לא מיירי בהוחזק שני בני אדם שכל א' יש לו שם יוסף בן שמעון רק בעל אחד ולו ב' נשים שמותם שוה ובהך מתפרש כל שמעת' אבל בשובר דאיירי לפחות בשני לוים כמו ב' נשים קשה וי"ל דאולי יבאו עדים ויאמרו זהו שהעדנו עליו דגובה זולת חזרת שובר ובשובר אין גובה דשובר כשר הואיל ואין נכתב בשטר שום שילוש ודוק ובחידושי לשמעתא דמצא גיטי נשים וכו' הארכתי. והנה ברור לפי מה דקי"ל דהן מוציאין שטר חוב על אחרים ומוציאין ממון בשטר שבידם ה"ה אם יש לאחד שטר מכירה על שדה שלקח שדה מאחד לא יוכל יוסף בן שמעון השני לטעון אני שלקחתי וכן המוכר א"י להחזיק בשדהו ולומר ללוקח יוסף בן שמעון לאו בעל דברים דידי את השני קנאו ממני כיון דשטר מכירה בידו דמ"ש שטר הלואה או שטר מכירה וזה פשוט אך ראיתי לרשב"ם בפי' המשנה כיצד יעשו אם רוצים ללות זה מזה או מאיש אחר או לקנות קרקע עכ"ל והדבר תמוה דבקנין קרקע מה צורך להשליש שמו אם השטר בידו זכה בקרקע כמו שזכה בהלואה אם שטר הלואה בידו ואפשר דכוונת הרשב"ם לא לקנות קרקע בשטר ההוא שהוא שטר קנין רק יקנה קרקע בכסף ובחזקה ושטר הוא לראיה שקנהו מפלוני ואם כן בשטר כזה סבירא ליה לרשב"ם דאין מועיל ויכול המוכר לומר לאו בעל דברים דידי את דהא בגמרא אוקמינן דפליגי משנה וברייתא אי שטר נקנה במסירה והעלו רוב מחברים לפי דקי"ל דבעי כומ"ס דהך תי' לא קאי רק המשנה סבירא ליה כאן נמצאו וכאן היה אך זהו לשיטתם אבל לשיטת הרשב"ם דפסק בכמה דוכתי' דאותיות נקנים במסירה אמרינן דהך אוקומתא קאי לדינא וטעמא דמשנה דמוציאין על אחרים לא מטעמא דכאן נמצא כו' רק אמרינן אי אחריני יהיב ליה מה הוה אותיות נקנה במסירה ולפי זה ה"מ בשטר הלואה או שטר קנין דמהני ביה מסירה אבל שטר ראיה קי"ל דלא מהני ביה אפילו כמו"ס כמבואר לקמן סימן ס"ו סי"ד ע"ש אם כן אף דשטר ראיה בידו יטעון המוכר לאו בעל דברים דידי את חבירך קנהו ויהיב לך ולא קנית כלל דשטר כזה אין נקנים בכומ"ס כלל ואם כן אין לו ראיה ולכך טוב לו שישלש בשטר ראיה על מכירה וא"ש ודוק. ואם כן לדידן דלא קי"ל כרשב"ם והטעם משום כאן נמצאו וכו' אף בשטר קנין שהוא שטר ראיה אין צריך שילוש. ויש לדקדק קצת לשיטת הרא"ש ורשב"ם כמ"ש בש"ע דיכול לומר לשני יב"ש פרעתי ולקחתי משניהם שובר אחד דיספיק לשניהם אם כן קשה קושית הגמרא כיון דקי"ל כותבין שובר איך שטר מאוחר כשר ומה דמשני הגמרא דכותבין שובר בלי זמן מה מהני לאביי דסבירא ליה דחיישינן לשני יב"ש אם כן איך יאחרו העדים השטר הנעשה בניסן לתשרי דילמא עוד לוה בניסן מיב"ש השני ונכתב השטר בניסן ובאייר פרע לשניהם והיה מספיק עצמו בשובר אחד כהנ"ל ולא היה נכתב בשובר זמן כראוי ובתמוז מת יב"ש השני ועתה בחשון באו יורשי יב"ש בשטרם והרשא' מיב"ש ראשון לתבוע ויהיה צריך לפרוע פעם אחד בממ"נ דאילו שובר בלי זמן נעשה מאוחר לתשרי שהוא זמן של שטר מיב"ש הראשון אם כן צריך לפרוע ליורשי יב"ש השני דל"ל דשובר זה היה מספיק לשניהם דהא לפי דבריו בשעה שנעשה השובר כבר מת יב"ש השני ואיך נתן שובר ומיורשים ה"ל ליקח שובר ואין בשאול מי יודה לו בעדים דפרע ואם יודה דהשובר נעשה בחיי יב"ש השני אם כן ע"כ נעשה קודם תשרי ושטרו של ראשון בתשרי מאוחר לשוברו לפי דבריו וחייב לפרוע ואם כן יפסיד הלוה פרעון אחד בממ"נ על ידי אחירת שטר והתו' החליטו בכמה דוכתי דסבירא ליה לאביי כותבין שובר וקבלו מרבא ויש ליישב ודוק: