א"י להוציא וכו' אע"פ שכל אחד תובע ואמר לי הוא המנה שאתה חייב ונראה דזהו הדין כשנים שהפקידו בכרך אחד זה מנה וזה מאתים ואחר כך טוען כל אחד מאתים שלי דהואיל דאיכא רמאי יהיה מנה שלישית מונח עד שיבא אליהו ואף זה כמוהו דבמנה זו דשנים תובעים ואיכא ודאי רמאי דהא אין חייב רק לחד יוסף בן שמעון אם כן יהיה מונח עד שיבא אליהו וצ"ל דריטב"א סבירא ליה דמונח יהיה עד אליהו היינו ביד הנפקד ולכך סבירא ליה דא"י להוציא מת"י אבל לדעתי"א לקמן סי' ש' בהגה דמוציאין מידו ומונח ביד ב"ד אם כן אף כאן עכ"פ מוציאין מיד הלוה או מיד יורשים ומניחו בב"ד ולכן צריך עיון על סתימת הרמ"א דפסק א"י להוציא ממנו דלהנך רבוותא צריך להניחו בב"ד דמ"ש ודוק. והנה במטבע קצר להגאון מהר"ג נקרא שמו חידושי גירושני כתב על הך אלא בהרשאה והא דמהני הרשאה היינו דוקא דליכא רמאי אבל במקום דאיכא אחד מהן רמאי אין נזקקין להם כמ"ש התו' ב"ב דף ל"ה ע"ב ד"ה אין מוציאין ע"ש ודבריו בלתי מובנים דאמת דהתו' כתבו כן לשיטת נהרדעי דסבירא להו בזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי ובא השלישי אין מוציאין מידו אבל לפי דקי"ל כר"א דפי' מילתא דר"ח בגווני אחריתי אבל באמת מוציאין מידו וכמ"ש לקמן בסימן קל"ט ס"ב ע"ש אם כן אף כאן הדין כן דמוציאין ע"י הרשאה ושגגה יצא מלפני השליט:
אורים ותומים, תומים · סימן מ״ט, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.