אורים ותומים, תומים · סימן מ״ט, י״ג

שלי"ט או נר"ו כו' עיין מ"ש באורים ויש להקשות כיון דקי"ל מאוחר כשר עדיין יטעון זה יב"ש לא אני הוא רק השני ואז היה אביו שמעון ג"כ חי ולכך כתבו שלי"ט ואחרוהו וכתבוהו ובין כך מת (ובזה היה אפשר לישב מ"ש בגמ' ריש פרק כל הגט דף הנ"ל שני הוא דלא מצי מגרש הא ראשון מגרש ש"מ שני יב"ש אחרים מוציאין עליהם ופי' רש"י דניחוש דיוסף ב"ש השני נמלך והשליך הגט וזו מצאו והקשה מהרש"א דילמא הא לא חיישינן אבל כאן איך יגבה הלוה טוען לא אני הוא וצ"ע לכאורה ואמת כי בלימוד הישיבה אמרתי דזה ודאי ידע הגמרא דיש לחוש לנמלך דאולי התפייס רק בעלמא לא משליך אולי ימצאו אשתו ואם כי בטח בה שלא תטעון בחיו גרושה אני דהיא פייסו מבלי לגרשה מכל מקום אחר המיתה תגבה ראשון בעדי אלמנה ואחר כך בגט כדין הוציאה גט וכו' ואי דבלא"ה צריך שובר מכל מקום נ"מ באין לו עדים שהיא אשתו יש לו מגו משא"כ בגט בידה כמ"ש התו' בשמעתא הטוען אחר מעשה ב"ד באריכות אבל בב' יב"ש שפיר י"ל דמשליכו דאין נ"מ דאם אין לה עדים שהיא אשתו אף בזה לא תגבה דיטענו אחר יב"ש השני גירשך ושפיר מוכח מהך משנה דשני יב"ש מוציאין אחרים עליהם ודוק וזהו דרך חדוד ופלפול אבל בדרך פשוט י"ל דקשיא ליה לגמרא מה קמ"ל דאין מוציאין עליהם פשיטא מי יפרע וכי מספקא נוציא ממון ועכצ"ל דקמ"ל אף בכה"ג דכתב ב"י מכל מקום אין מוציאין דחוששין דילמא מאוחר היא ואם כן אף בגט אין מוכח מתוכו לס"ד דר"מ היא דזה הבעל מגרש דאף דכתב כן לאשתו אולי היתה זה נשואה מקדם ליב"ש השני וגרשה ונשאת לזה רק זה יב"ש איחר הגט וגט מאוחר כשר ועכשיו מראה הגט לזה הבעל ובאמת הוא מהבעל הראשון דחיישינן למאוחר והיינו למ"ד גט מאוחר הגט חל תיכף משעת נתינת הגט ועיין בפוסקים וא"ש אך צ"ע כי באמת רבו הפוסקים החולקים בזה אי גט מאוחר כשר ואי מתגרשת אי מנתינה או מזמן כתוב בגט ולכן עיין מש"ל בסה"ס בישוב דברי רש"י ודוק) וצ"ל מסתמא דמילת' לא חיישינן לשטר מאוחר הואיל ואין לאחר לכתחיל' אוקמינן לשטר בחזקתו דנכתב בזמנו ועיין אורים דבלאו הכי קשה להוציא מיד מוחזק: