אורים ותומים, תומים · סימן מ״ט, י״א

וי"א דאין כותבין שם עיר בשטרות כו' הוא דברי רבינו ב"י דדייק מהך דלעיל ס"ס מ"ב וכן לקמן סי' ס"א דאין לכתוב שם מקום בשטר והב"ח והסמ"ע השיגו דשם מיירי ממקום כתיבת השטר והלואה לידע איזה מטבע הלוהו אבל לא מיירי ממקום דירת הלוה ומלוה וכבר נשאל הרב הרמ"א בתשובה סימן צ"ה בזה והשיב דסבירא ליה להגאון מהרי"ק דאם היה כתוב מקום דירת הלוה ודאי נעשה שם ההל אה דמסתמא דמילתא במקום שהיה דר נעשה ההלואה כמ"ש הר"ן סוף כתובות עכ"ל ע"ש ודבריו בלתי מובנים דודאי אמרי' במקום שדר המלוה נעשה הלואה אבל לא במקום שדר הלוה ואם הלוה דר בחברון והמלוה דר בירושלים ודאי דהלואה היה בירושלים ולא בחברון כי עבד לוה לאיש מלוה והר"ן כך כתב שיביאו המלוה או הלוה במקום שהיו דרים שם ואז אמרינן באותו מטבע נעשית הלואה הרי לשון דרים מוסב על תרוויהו דהר"ן מיירי סתמא כששניהם דרים במקום אחד אבל העיקר תלוי ודאי בדירת המלוה ומ"ש הר"ן המלוה או הלוה פי' אם המלוה אומר שהיה מטבע אז יותר טובה הוא יברר בראיה ואם הלוה אמר שהיה המטבע גרוע הוא יברר אבל ברור דהכל תלוי בדירת המלוה וכאן בשטר אין צריך לדירת המלוה וזהו לא מעלה ומוריד רק לענין יב"ש להוציא זה על זה אבל להוציא על אחר מה מועיל דהלוה טוען לאו אנא רק אחר הוא הלוה ואיברא דמ"מ דינו ופירושו של רבינו ב"י דמפרש הא דכתב הטור דצריך לכתוב היינו לכתחלה שלא יהא יכול לטעון כן אבל אם לא נכתב ולא טען כן כשר אמת ומוכרח דהא סיים הטור ואין חילוק בין שטרות לגיטין והא בא"ע סימן קכ"ח פסק הטור כהרא"ש דמתחלה נהגו לכתוב מקום דירת הבעל והאשה משום חשש שני יב"ש אבל בדיעבד כשר אם לא נכתב כלל וע"ז סמכינן ולא כתבינן כלל בגיטין מקום דירתם הואיל ואנו בעו"ה מטולטלים בגולה וסמכינן דבדיעבד כשר ואיך יהיה כאן פסול ואף דאפשר לחלק דבגט הוא האיש והיא האשה דהא מכירין אותם רק דחוששין לקנוניא דיעשו כזו איש ואשה וילכו למקום אחר ויתנו לאשה אחרת להיות מגורשת בו מבעלה כולי האי בדיעבד לא חיישינן במתא אחריני כלל אבל כאן אין כאן חשש כלל קנוניא רק אמרינן דבאמת האי לא חייב לו מידי רק זה יוסף בן שמעון מעיר אחרת ויש לחוש ביותר מכל מקום חדא דהא גם בגט באותו מקום שהוחזקו שני יוסף בן שמעון אפילו בדיעבד פסול בדלא נתברר בעדי מסירה וכיוצא בו כמבואר בא"ע סימן ק"ו ס"ו ע"ש וגם לישנא דטור דכתב אין חילוק בין גיטין לשטרות מבואר דדין אחד להם לכן ברור דלא אמרו הטור אלא לכתחילה ובהכי ניחא במ"ש דיש לכתוב שם עיר המלוה בשטר וכבר תמה בפרישה שם המלוה למה וע"ש שביקש לדחוק דלא חלקו בין גיטין לשטרות והואיל בגט נכתבים שניהם אף בשטר יש לכתוב שניהם ומלבד דזה דוחק מבואר אף גם היא גופא קשיה בגט גופיה למה צורך לכתוב דירת אשה כיון דנכתב דירת הבעל ואין באותו מקום עוד יוסף בן שמעון כמוהו אם כן תו ליכא למיחש לחשש וקנוניא ולכן נראה בשביל כך דעצה טובה הוא לכתוב שם עיר המלוה לטובת המלוה דאם לא כן כיון דקי"ל בשני יוסף בן שמעון דמוציאין על אחרים אם בידו של לוה שובר מאחד אין יכול לגבות אם כן בטלת לכל שטרות של מלוה דאטו לא ימצא בקצה תבל ומלואו אחד ששמו כך ילך ויקח ממנו שובר שפרע או שמחל לו כל תביעתו וכדומה ויפסיד זה שטרו. ולכך עצה טובה שיכתוב המלוה ממקום פלוני וא"כ אף בשובר צריך לכתוב כן כדעת הרמ"ה דלקמן (ואף דהטור לא סבירא ליה בזה כרמ"ה היינו בענין שלוש אבל בזה מודה דהוי ליה להזכיר שם מקום כיון דנוהגין לכתוב שם דירת המלוה ולוה בשטרות) ואם כן צריך לפרוע וא"ש וזה ברור בטור. וש"מ דהכל לכתחילה קאמרי והנה הרבה ש"ך כתב דדברי ב"י הם מבוארים בדברי רמב"ן והובא במ"מ פ' כ"ד מהל' מלוה דאין לכתוב בשטרות שם דירת מלוה ולוה כלל ובאמת הבדל גדול יש ביניהם לדינא כי הבית יוסף מפרש בטור דלכתחילה יש לכתוב שם דירת הלוה וגם אם לא נכתב כשר אם לא טען הלוה לא אני הוא כי מי יודע איזה יוסף בן שמעון מאיזה מקום כמ"ש הבית יוסף להדיא וגם זה לא טען כן משמע הא טען טענתו טענה ואולם הרמב"ן כפי מ"ש המ"מ בשמו וכמ"ש בב"ב דף קס"ד ע"ב דהקשה בשטרי הלואות דלא כתבינן שם עירו אם כן ליחוש דילמא כתב שטר בשמי' דידיה דהוא יוסף בן שמעון ואזיל למתא אחריתי דאית ביה יוסף בן שמעון ויהיב למלוה השטר ותי' דתו א"א דאם כן אין לדבר סוף וכו' ע"ש ומזה נלמוד דלכתחילה לא כתבינן שם דירת הלוה בשטרות וגם נלמד דאי טען דאין מועיל ומכל מקום צריך לשלם דאם לא כן מה קושיא אם יעשה קנוני' ויתבע השני בעיר אחרת אף הוא יטעון לאו אנא הוא ומי יודע יוסף בן שמעון מאיזה עיר הוא ומה קנוניא יש כאן ועכצ"ל דבאמת גבה ויש כאן מחלוקת גדול בדין ובעיני רחוק מציור שכלי דברי הרמב"ן דאם כן בשטר שאין נזכר בו דירת הלוה וגם אינו דר במקום כתיבת שטר דנימא גבי' חזקה דהיה דר באותו מקום שנכתב השטר יכול לגבות בו ולא מצי למטעון לאו אנא הוא לא שבקת חיי לכל עשיר וגברא דאית ליה דאיך אפשר שבקצה תבל ומלואו לא יהיה בני אדם רבים ששמותן שוים זה כזה ואם כן ילך לארץ הודו ויקח שטר מיוסף בן שמעון איש עני ונכה למאוד ויבא בארץ צרפת לגבות בו מעשיר אדיר וגדול ומאין הרגלים יהיה יכול לתבוע מיוסף בן שמעון בעיר הזאת אם אינו דר במקום כתיבת השטר ולא נזכר דירתו ויוסף בן שמעון טובא איכא בעלמא ואין זה דומה לגט דאין כותבין שם דירה ומשמע מפוסקים דאפי' יערער הבעל דלא יהני ואין יכול לטעון קנוני' נעשה דהתם שאני דצ"ל קנוני' נעשית כמש"ל וזה לא חיישינן אבל כאן מה קנוני' צריך הלוה טוען אני לא נתחייבתי מעולם ולא נכתב ובאמת לפי מ"ש הרא"ש בפ' הזורק ודייק שינו שם עירו ועירה פסול ש"מ אם לא נכתב כלל כשר. וקשה הא מתניתין רבי מאיר היא כמבואר בגמ' להדיא ולרבי מאיר בעינן מוכח מתוכו ומה זה מוכח מתוכו כיון שלא נזכר בו שום מקום וכל אנשי העולם בכלל הגט אך יש לומר באמת הרא"ש וסייעתו סבירא להו דאף לרבי מאיר לא בעינן מוכח מתוכו כמש"ל והרמב"ן גופי' שם בב"ב משמע דמסכים לראב"ד דבגט שם עירו ועירה מעכב ולכן לא זכיתי להבין דיעה זו וצ"ע: