אורים ותומים, תומים · סימן מ״ט, א׳

ובשובר שם הלוה והמלוה כו' צריך קצת להבין דדין זה למדו הפוסקים מהא דאמרינן בב"ב דף קס"ז ע"ב דבשובר שנתנה אשה לבעלה על כתובה צריך שיכירו שם הבעל וכו' ומזו למדו דלכל שוברים דעלמא שצריך להכיר שם המלוה והלוה ולכאורה אינו דומה כלל דשם בבא רחל לכתוב לבעלה יעקב שובר על כתובתה אף דעדים מכירים האשה ששמה רחל מכל מקום חוששין אולי אין בעלה יעקב רק רחל אחרת נשאת ליעקב והיא תקח שובר הלזה ותתן אותו ליעקב ותפסיד לרחל אחרת ולכך צריכים העדים לידע שבעלה יעקב ולשני יעקב ונשיהם רחל לא חיישינן אבל בשטר הלואה כשבא ראובן המלוה לכתוב שובר לשמעון הלוה שלו והמה יכתבו שראובן נותן שובר לשמעון מה צריכים להכיר שמעון דודאי יש לשמעון בעולם דאל"כ מה טיבו של שובר הנכתב על שמעון לפוטרו ואם כי חיישינן דילמא שמעון חייב לראובן אחר עדיין אין מועיל מה שמכירין לשמעון אולי שמעון הלזה חייב לראובן האחר ויקח שובר זה ויראיהו נגד ראובן האחר ומה מועיל דמכירין אותו ולא דמיה לאשה דלביה תרי לא חזי אבל בהלואה שמעון זה יכול להיות חייב לראובן זה ולראובן השני וע"י שובר יפסיד ראובן השני וצ"ל דפי' הכרה היינו שידעו בבירור ששמעון חייב לראובן זה הנותן שובר ואם כן כיון דבאמת נעשה כתיבת השובר דהא הוא חייב לו והעדים כותבין כדין תו לא חיישינן יותר לערמה כי מי יוכל לתקן כל הרמיה וכל העושי עול ותחבולת רשע רק אנו חוששין אם לא נודע לנו בבירור ששמעון חייב לראובן אולי מתחלה השובר בשקר נכתב ומתחלה נעשה בכזב והראיה דמה מהני דיודעים באיש ואשה ששמו יעקב ואשתו רחל דילמא יש לו עוד אשה במד"ה ששמה רחל ובשובר הזה תפסיד רחל שהיא במד"ה אלא כיון דיש לו אשה רחל ואם כן השובר מתחלה נכתב כדין תו אין לנו לחוש עוד אם יצא ממנו עול ומשפט מעוקל. ולמדנו מזה מי שבא לב"ד ואמר אבד שטרי כתבו ללוה שובר אם הוחזק עוד באותו עיר עוד מלוה ששמו כשם המלוה הזה אין כותבין דהא בעי לעדים לדעת שהלוה חייב למלוה זה וכאן אבד שטרו ולכן צריך ראשון לגלות אוזן השני ששמו כשם המלוה הזה שבא לכתוב שובר שוב ראיתי בדרישה שהקשה זה ותי' בדוחק ולפמ"ש ניחא ובהכי ניחא דעת בעל עיטור בח"ב מכתיבת שטרות דקאמר דיש לכתוב שטר ללוה אף על פי שאין מכירין דלא חציף אינש לשנות שמו וכתב המ"מ דבר תימה כתב וכוונתו דהא אמרי' להדיא בשובר צריך להכיר שניהם ולפמ"ש ניחא דשם צריך להכיר שזה חייב לזה ולא דחיישינן דיחליף שמו דאמת דשמם כן הוא מכל מקום יש לחוש כמ"ש דחייב גם כן לאחר וא"ש ומגיטין סבירא ליה דאין ראיה דבאיסור חמור כזה החמירו וא"ש: