אורים ותומים, תומים · סימן מ״ז, ד׳

ואם אחר שאמר וכו' יש לי ספק אם טען פרוע הוא דאינו נאמן לחוב אחרים אם שייך דין זה דמצי אחר כך לתבוע מהמלוה שנית דכל הדין זה ברא"ש ובטור ובמחבר לא נזכר רק באומר שטר אמנה ולא נקטו בלשונם כלל פרוע ובאמנה פשיטא דאין שטר עומד לאמנה כמ"ש בעה"ת ולכך א"י להשביעו על אמנה וחזקה השטר אינו לאמנה ולכך מצי אחר כך לחזור בו ולומר לא אמרתי רק להבריח מב"ח וניכרים דבריו אבל באומר פרוע דהשטר עומד לפרעון ולולי נאמנות אפילו במקום דחב לאחרים היה נאמן כהנ"ל רק מכח נאמנות ולגבי נפשיה הא אמר דפרוע ואיך נסמוך על סברא כל דהו כזה לומר דלא הודה רק להבריח ולהוציא ממון מספק לא יהיה אלא ספק הממע"ה ולכן נר' דלא מצי גבי ומכ"ש אם הלוה טוען להדיא דפרעו וצ"ע הואיל ולא מצאתיו מבואר במחברים: