אורים ותומים, תומים · סימן מ״ז, ג׳

א"נ עיין מ"ש באורים דלית להו מגו דמחיל דבדר"נ א"י למחול והש"ך הביא עוד תי' מ"ש הר"ן בפ"ב דכתובות דלמחול מיכסף מב"ח דמפסיד לשעבודא בידים אבל לומר אמנה או פרוע לא מיכסף דאולי קושטא קאמר והקשה הר"ן אם כן איך אמרינן ב"מ דמצא שובר יחזיר ולא חיישינן דילמא היה מכרה כתובתה ומשנינן איתא לדשמואל דאמר חזרו ומחלו מחול הא מיכספא למחול ותי' הר"ן דהתם כל לגבי בעל ודאי מחלה ולא מיכספא עכ"ל והקשה הש"ך בס"ק בסופו מה קשיא ליה מהך דב"מ דאיך תכסוף למחול אם תחזור שובר אין לך עול יותר מזה דמכרה דבר הפרוע וזהו כל החששא דחייש הגמרא ולענ"ד נר' דברי הר"ן נכונים חדא דעיין מש"ל בסי' ס"ו בישוב דברי התו' דאין שובר על כל הכתובה דא"כ אם שטר כתובה יוצאת מתחת ידה כדאביי מה טיבו של שובר אם להחזירו החזר כתובתך וקרע וגם ביושבת תחת בעל א"א למחול כל כתובה ולכן מיירי דשובר הוא רק על מקצת כתובה ואם כן היא דמוכרת באייר הכתובה כתבה סתם כתובתי וכל שעבודי מכורה לך ואם כן אף בבוא השובר לא מכספא כלל מלקוחות דתטעון לא מכרתי לכם רק מה שנ"ח לי בכתובתי אבל לא מה שנפרעתי כבר ואין אדם מוכר דבר שאין לו ולית לה כסופא כלל משא"כ מחילה ולכך יפה הקשה ועוד נראה דקשיא ליה לר"ן קושית המהרש"ל דעדיין קשה בהך דמצא שובר בב"מ דילמא לא מכרה כתוב' רק חייבה לאחרים ומהדרה שובר להפקיע כח ב"ח דבהך תי' סבירא ליה להר"ן דאף בכתובה שייך דר"נ ואי דיכולה למחול דבהך תי' סבירא ליה להר"ן דאף בדר"נ מצי מחול מ"מ לא שייך מגו דמכספא אבל אמנה לגבי ב"ח לית ליה כסופא וא"כ קושית מהרש"ל במקומו ולכך תי' דמכל מקום אית להו מגו דמחיל ואי דמכספא כל לגבי בעלה ודאי מחלה ולא מכספא וא"ש ודוק ולק"מ: