אורים ותומים, תומים · סימן מ״ח, א׳

ויכול לכתוב הכל כו' בגמרא דגיטין דף כ"ו תנן במשנה ת"ק סבירא ליה דאפילו בשטרא הלואה ומו"מ אסור לכתוב תורף ור"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים ופירש"י דמכשיר בטופס אבל לא בתורף וגט אפילו טופס פסול ופריך הגמרא בהא דאמרינן הלכה כר"א ופריך הגמרא הא מיחזי כשקרא ופירש"י על טופס שטרות פריך דהא מחזי כשקרא ומשני הגמרא למחזי כשקרא לא חיישינן והקשו התו' לפירש"י איך שייך בטופס מחזי כשקרא ולכן פי' ר"א מכשיר בשארי שטרות אפילו תורף ולכך פריך הגמרא הא מחזי כשקרא על זה משני דלא חיישינן והרב הש"ך ביקש להתנצל בעד רש"י ולומר דגם בטופס יש חשש מיחזי כשקרא ודבריו דחוקים כמ"ש המחברים דמה מחזי כשקרא יש בכותב דבר בלי שם הלוה והמלוה כלל. אבל באמת נר' לישב דברי רש"י בפשוט והוא דהא דפסלינן תורף בשטרות יש כאן שני טעמים או דגזרינן שטרות אטו גט או דבעצם פסול משום מחזי כשקרא והנה דפסול בגט טופס הוא משום דגזרינן טופס אטו תורף ואם כן לפי זה אי הא דתורף בשטרות פסול אטו גט שפיר יש להכשיר בשטרות טופס דכולי האי לא גזרינן טופס אטו תורף ושטר אטו גט והוי גזירה לגזירה מה שאין כן אי פסול תורף השטר מדינא פסול דהוי מחזי כשקרא אם כן כמו דגזרינן בגט טופס אטו תורף אף בשטרות יש לגזור דמ"ש ולא הוי גזרה לגזירה דהא בתורף מדינא פסול ואם כן א"ש קושית הגמ' דאמרינן הלכה כר"א דטופס בשטרות כשר הא האי אשרתא וכו' משום דמחזי כשקרא ואם כן יש לפסול טופס אטו תורף דפסול מדינא. ומשני הגמ' למחזי כשקרא לא חיישינן רק גזרינן שטר אטו גט ולא גזרינן בטופס דהוה גזרה לגזירה כמ"ש וא"ש. והנה הרב הש"ך כתב דיש להחמיר כרש"י ובאמת אילו מהך טעמא כיון דתו' חלקו אחריהם לנטות אלא דתמהני למה העלימו עין מדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דפסק בהלכ' גירושין פרק שלישי הלכה ז' דאסור לכתוב תורף בגט אבל טופס התירו מפני תקנת הסופר והעלו כל נושאי כליו המ"מ והכ"מ דפוסק כת"ק במשנה ולדבריו כל שטרות אפילו מו"מ והלואה אסור לכתוב תורף דכן מבואר במשנה והלכה כן וכן דעת הראב"ן לפסוק כת"ק כמ"ש הש"ך בשמו בעצמו וכן דעת בעל עיטור בריש מאמר ששי בשמות הבעלים והביא ראיה מהא דתנן אין כותבין שטר ללוקח עד שיהיה מוכר עמו דפשיטא מה קמ"ל אלא הפי' אפילו תורף לחוד אסור לכתוב דהוה כשקרא ולכן תמהני על אשר שם המחבר זכרון גאונים הללו אחרי הדלת וביחוד כי דרכו תמיד להיות נמשך אחרי דברי הרמב"ם וצ"ל דסבירא ליה למחבר למה השמיט הרמב"ם הך דינא דאין לכתוב תורף שטרות בכל הלכות הלואות והל' עדות מאין זכר לו ואדרבא כתב פכ"ג מהל' מלוה אין כותבין שטר למלוה עד שיהיה הלוה עמו וע"ש במ"מ דפי' דיאמר המלוה כתבו וחתמו ויהיה בידכם וכו' (עיין לעיל סימן ל"ט) ועדיפי ה"ל למימר דאפילו בלי חתימה כלל רק התורף אסור לכתוב ומכ"ש החתימה אלא ודאי דסבירא ליה לרמב"ם דבגמ' שם גיטין דף כ"ו ע"ב אמרינן הלכה כר"א ויש כאן ספק לאיזה ר"א נתכוון אם לר"א דרישא או לר"א דסיפא דהא תרי תנאי אליבא דר"א והגמרא ביקש לפשוט דעל ר"א דרישא אמר דאיך אפשר על ר"א דסיפא הא הוי מחזי כשקרא ודחי הגמרא דלא חיישינן ואם כן הדבר בספק כמאן אמר רב הלכתא כר"א לאיזה תנאי דר"א נתכוון ולכך בגט דאם נגזור טופס אטו תורף הוא גזרה בעלמא ומילתא דרבנן פסקינן לקולא דמותר לכתוב טופס כת"ק דמשנה ולהיפוך בשטרות כיון דקי"ל דלא חיישינן למחזי כשקרא ואין כאן רק גזרה שטרות אטו גט אף זו הוי גזרה בעלמא ואזלינן לקולא וקי"ל הלכה כר"א דסיפא דבכל שטרות אפילו תורף כשר וכמ"ש התו' ולכך בשטרי הלואות העלים הרמב"ם דאסור לכתוב תורף וא"ש ודוק ומ"מ צ"ע: