אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, ט׳

ואפי' ב' שטרות מקוימין כו' הקשה הש"ך דלפי מה שהעתיק המחבר לשון הרמב"ם שמא הוא זייף הכל ולא חיישינן דזייף ממנו א"כ במקוי' דל"ל דזייפן למה צריכין להיות יוצא מתחת ידי אחר ונראה דדייק לי' הרמ"א מלשון שכתב הרמב"ם וכן מריימין שטר משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד כמו שמקיימין משני שטרות כתובות או שני שדות וכו' ויש להבין מה ביקש הרמב"ם בזה הדמיון שתלה זה בזה והש"ך גופיה בסעיף קטן כ"ה ג"כ עמד בזה הדקדוק ולכן סבירא ליה לרמ"א להורות נתן לנו הרמב"ם דכמו בשני שטרות וכתובות בעינן דוקא שהם יוצאים מתחת ידי אחר כמבואר בגמרא אף בשטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד בעינן שיצא דוקא מתחת ידי אחר וסבירא ליה הא דאמרינן בגמרא ביוצא מתחת ידי אחר מוסב אף על מה שאמרו שמקיימין שטר משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד והטעם נ"ל כי יש להבין לרמב"ם דסבירא ליה דחיישינן שמא הכל זייף א"כ באוכל ג' שנים השדה בשופי תו מה יש לחוש הא ראיה דמכיר' השדה אמת וצ"ל דילמא באמת לקח השדה ויש לו שטר נכון עליו רק לא היה יכול לזייף כתבניתו התחכם לעשות על השדה ההוא שטר מזויף מעשה ידיו לפעול שקר ושטר הנכון אתו גונזו ולכך שטר זה דומה לזה כי הכל מעשה ידיו כאחד וא"כ אף בשטר מקוים י"ל כן דרוב קיום הוא מעדי שטר עצמן שמעידי' לו שהם חתמו השטר וא"כ י"ל דבאמת מה שנזכר בתוך שטר הוא אמת כי יש לו שטר אמת רק הואיל ולא יכול לעשות זיוף כתבניתו עשה על הנ"ל ג"כ שטר מזויף דומה קצת להנ"ל והעדים בראי' ויודעים כי באמת כתבו לזה השטר אינם מבחינים לדקדק כל כך בתכליתו ואומרים בדדמי כי וודאי כשמזייף נוטה קצת דומה לשטר האמתי ולכן אין העדים שמים אל לב לדקדק כל כך ומקיימין וא"כ אף שטרו מזויף יהיה מתקיים שלא כדת ולכך סבירא ליה אף במקוים צריך להיות שלא יצא מתחת ידו כלל: