אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, י׳

משטר שקרא עליו ערעור הש"ך הקשה כיון דמקיום למה לי ערעור וכי נימא דהב"ד עשו שלא כהוגן וקיימו (ואפשר דבהא נחלק העיטור והטור בא"ע סי' קנ"ג דאי בא ערער דשני' לאחר הקיום אי צריך בירור עוד דב"ע סבירא ליה כרש"י דחוששין לקיום בלתי ערעור דנעשו בדדמי ולכך חל עליו ערעור והטור לשטתו דסבירא ליה כהרא"ש דערעור לאו דוקא ובקיום לחודא תו לא חיישינן לשום דבר) ולפמ"ש ניחא דאמרינן דגוף הדבר אמת וחתמו שטר רק נאבד ועשה בעל שטר זיוף והעדים דידעו דגוף דבר אמת לא דקדקו בדבר והיה מקיימין אותו ולכך בעינן שקרא ערעור וא"ש אך יש לדקדק לפמ"ש המרדכי הטעם דלכך בעינן שני שטרות על שני שדות או שני כתוב' דיכול לזייף קצת דומה לאחד אבל שיהיה דומה לשני שטרות לא והדבר ההוא אמת והחוש והנסיון מעידו. ויש לפי זה לדקדק מה מהני בשטר מקיום שיהיה שטר אחד סגי הא עדיין יכול לזייף ולעשות כמותו כיון דהוא רק שטר אחד ואמת כי הרא"ה בכתובות הביא דלעולם בעינן ב' שטרות אבל לא נראה כן מדברי רוב מחברים הטור וש"ע וצריך לומר דלכך בעינן גם כן קרא עליו ערעור ונתקיים אם כן זה ששטר כזה בידו אינו נותן לזה לזייף המינו ואינו מניחו כי מתירא אם יתוודע יהיה חוזר וניעור ערעירו ויבא שנית לידי חשש זיוף כי יתברר דהוא חבר לזייפני' ולכך לא חששו ואם כן א"ש דבעי ערעור דוקא: