משני שטרו' הש"ך ס"ק י"ח כתב דהטור הביא בשם הרמ"ה דב' שערות אלו צריכים להיות ביד שני בני אדם והש"ך הסכים לטור דחולק ארמ"ה ובאמת לכאורה קשה מנ"ל לרמ"ה דין זה אמנם נראה כי הרמ"ה נסמך על דברי ירושלמי דאמרינן אר"י יוסי כרבנן ובלבד בשלשה שטרות של שלשה בני אדם ונדחק הש"ך בס"ק כ"א לפרשו דקאי על שטר הלואות דלכך בעינן שלשה והדבר דחוק עד שאין צורך להשיב עליו אבל באמת כוונת ירושלמי דהקיום הוא בשלשה שטרות והיינו שטר המקוים עמו יחשוב והוא בכלל המנין והיינו שתי שטרות המוזכר בגמרא והיא היא ולכך לא הביאו הפוסקים ומדקאמר של שלשה בני אדם ש"מ כרמ"ה דשני שטרות אינם יכולים להיות של אדם אחד רק צריך להיות של בני אדם נפרדים ויש לרמ"ה ראי' מירושלמי:
אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.