אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, ז׳

ויכולים להעיד עדות זה מתוך כתבם הש"ך בס"ק י"ז הקשה על זה מהא דפסק המחבר לקמן סל"ו בנשתתק דא"י להעיד על כת"י ושני תשובות יש בדבר אחד דאף הריב"ש לא אמרו אלא כשמעיד זה כת"י פלוני דהוי רק קוים שטרות בעלמא והיקל אבל עד המעיד זהו כת"י דקי"ל על מנה בשטר הן מעידין וא"כ ודאי להעיד על גופו של עדות הנזכר בשטר שצריך עדות גמורה ולא מהני מפי כתבם כלל ועימש"ל ס"ק ה' בשם רשב"א דהיקל לקבל שלא בפני בע"ד משום דעל כת"י מעידים ולא על מנה בשטר וע"ש ולכך הרמ"א לא העמיד דבריו על אופן השלישי שיבאו עדי שטר בעצמן ויעידו שיכולים להעיד מתוך כתב כי בזה לא אמרה הריב"ש רק באופן רביעי דעדים אחרים מעידי' דקי"ל על כת"י מעידין שנית דודאי הא דהיקל הריב"ש הוא דבלא"ה דעת ר"ת בכל עדות להעיד מפי כתב כדלעיל סי' כ"ח וא"כ במקום קיום דרבנן כדאי ר"ת לסמוך עליו ולקבל מפי הכתב והיינו בראוי להעיד דסבירא ליה כל הראוי לבילה וכו' אבל בנשתתק דאין ראוי' לבילה ואף לפיר"ת פסול לשאר עדות להעיד בכתב א"כ אף בקיום לא נקל כיון דפסול לכ"ע ולכך לא קשה מן נשתתק. איברא אף דאין כאן קושי' מ"מ קשה לסמוך אדברי ריב"ש כי אמרה בלי ראי' כלל רק דימה אותו לשאר קול' שהקלו בעניני קיום ואין לנו לדמות מילתא דרבנן אהדדי היכא דאתמר אתמר והיכי דלא אתמר לא אתמר. אדרבא יש קצת ראי' מגמ' דלא כריב"ש דהא דאמרינן דאי ליכא תרי אלא חד אמרינן דלחתום אחספא וכו' דלא ליפוק מיניה חורבא למה לו כולי האי יעיד אכת"י דחברי' מתוך כתבו וא"כ יהיה עדות השני מקוים מתוך כתבו וא"כ יהיה חתימתו ממילא מקוים כי ידמו הב"ד החתימה לחתימה כמו שמדמין במקיים מתוך חספא. ועכצ"ל דלא סמכינן אתקנה זו לקיים מתוך כתב רק בשעת הדחק וצ"ע: