אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, ה׳

מקיימין השטר וכו' הנה תו' והרא"ש נתנו טעם דהואיל דקיום שטרות דרבנן הקלו והב"י הביא בשם תשובת רשב"א הטעם דלא על מנה בשטר הם מעידי' כי אם על כת"י ע"ש והקשה בס' בני שמואל א"כ לטעמו כשעידי שטר בעצמן מעידים על כת"י דקי"ל על מנה בשטר מעידים יהי' צריך להיות בפני בע"ד ותי' דבאמת כן הדין לשיטת רשב"א ודבריו בישוב זה דחוקים כי לא מצינו חילק זה בשום מחבר והנה ראיתי בחדושי לרשב"א בב"ק ותופס שני סברות וז"ל משום דעדים החתומים על שטר כמו שנחקרו עדותן בב"ד ועדי קיום לאו על מנה שבשטר הם מעידים אלא אכת"י עדים וא"כ מה והועד בבעלים שייך גבי קיום עכ"ל וצריך לומר תרתי ל"ל ונראה דסבירא ליה כדעת הנ"ל דאם העדים עומדים ואומרים מזויף צריך קיום ד"ת והרשב"א סבירא ליה פשטא דגמרא משמע בכל קיום א"צ לקיים בפני בע"ד ולכך הוצרך לומר תרתי תי' דאם העדים עצמם מעידים על כת"י לא שייך הך תי' דעל כת"י מעידים כהנ"ל ולעומת זה שייך תי' כנ"ל דקיום רק דרבנן כהנ"ל ואם העדים אומרים לאו כת"י הוא זה רק מתקיים עפ"י עדים אחרים א"כ לא שייר טעמא קיום דרבנן דהא הוא קיום דאורייתא ולכך קאמר הטעם משום דהני על כת"י מעידים וא"ש ולא בא הרשב"א אלא להוסיף ומזו ראיה כמש"ל: