אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, מ״ט

אין נאמנים וכו' ועדים אחרים נאמנים ש"ך בשם ב"י ומשמע דאפילו בתנאי דסבירא ליה דאין עדים נאמנים בכת"י יוצא ממקום אחר מכל מקום עדים אחרים נאמנים וכ"כ הב"י להדיא בסי' כ"ט בסופו על תשובת רשב"א דאחד משכן כרם ועדים אחרים אומרים דהיה על תנאי ופסק הרשב"א דנאמנים אפילו כתב עדי שטר יוצא ממקום אחר דאין כאן הכחשה רק בירור הדברי' עכ"ל וכתב הב"י דאף דסבירא ליה לרשב"א דאין נאמנים לומר תנאי היה אם כת"י יוצא ממקום אחר שאני הכא דעדים אחרים מעידין כן ומזה מבואר דעדים אחרים יכולי' להעיד כן ונאמנים. אך באמת אין מובן לדברים כאלה דבממ"נ אם אתה אומר דמה שהעידו סתם אין כאן דבר מוחלט שהיה בלי תנאי ולכך יכולים עדים אחרים לברר דבריהם אף עדים עצמם יכולים לומר תנאי היה וכי אינם יכולי' לברר דבריהם ואי אמרינן דסתמא דמילתא הוה דמעידי' בפירוש דלא היה תנאי א"כ איך עדים אחרים יכחישוהו וה"ל תרי לגבי תרי וכן עמד בזה הרב המובהק בעל גי"ת בשטר כ"א ח"ג ע"ש ולא תי' כלום ולכן נראה דודאי אם כת הב' אומרים שתנאי היה במעמד עדי השטר אם כן הרי כאן הכחשה דאלו אף עדי שטר מעידי' כן ה"ל לכתוב ואם כן הוי כמעידי' דלא היה תנאי והרי זה הכחשה תרי מול תרי אבל כיון שהעידו סתם דהיה תנאי אנו מישבין דברי כל עדים שלא יהיו כמוכחשי' כפי הראוי ואומרים דהיה התנאי שלא במעמד עדי השטר והם לא ידעו וכתבו סתם כראיי ואין כאן הכחשה כלל וזהו כוונתו שאין כאן הכחשה אלא בירור ואמרינן שלא היה התנאי אז רק לאח"כ שלא במעמד עדי השטר. ויותר נראה דבלא"ה יש להבין במ"ש הרשב"א דאין אלו מכחישין עדי שטר דמשמע אלו מכחישין בהחלט לעדי השטר דלא היה עדותן מועיל דלמה נימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי קרקע בחזקת בעלה דהיינו יורשי ראובן עומדת כנודע בדין משכנת' בב"מ בזה אומר לשתים וזה אומר ביותר בפ"י וכמ"ש הרשב"א בתשובה בסי' תתקע"ב ועכצ"ל דאילו היו מכחישין עדי שטר היו עדי שטר נאמנים בהך עובדא דהא חזינן דנחית שמעון בתוכו לתורת משכנת' ואלו הם משקרי' מה בעי שמעון בתוכו ורגלי' לדבר שהאמת עם העדים כותבי שטר משכנת' ולכך כתב רשב"א תינח אלו מכחישין גוף עדותן היינו אומרים כן אבל עכשיו שגוף עדותן לא יפול בו הכחשה רק בבירור הדברים א"כ אף דנימא דעדי שטר ה"ל כמעידין דלא היה תנאי מה בכך ה"ל תרי ותרי וקרקע בחזקת יורשי בעלי' ראשוני' עומד וזכו בו יורשי ראובן ואפשר דלזה נתכוון גם הב"י במ"ש שאני הכא דעדי' אחרים מעידי' כן ואם כן הוי ליה תרי ותרי ויהיה איך שיהיה הדין דין אמת דבעדי' אחרי' אומרים תנאי היה להנך רבוותא דסבירא להו דאין נאמנים לומר תנאי היה אם כת"י יוצא ממקום אחר ה"ל תרי ותרי אך לפי זה יש להבין בגט לפי דמבואר בש"ע א"ע סי' קמ"ז דאין כותבין תנאי בגט אלא אומר ע"פ מה מהני דרוב גיטין חת"י עדים ניכר וא"כ לא זו דעדים הלזו החתומים על גט א"י להעיד ע"ת לדעת האומרים בכת"י יוצא ממקום אחר אינם נאמני' לומר תנאי היה אף גם אפילו נימא דצריך לתנאי עדים אחרים מה שבאמת לא מצינו בשום חיבור שמצריך כת עדים מיוחד להעיד ע"ת הגט מכל מקום לא מהני דה"ל תרי לגבי תרי והאשה בספק וכדומה לכמה דברים וכי כך המדה להביא האשה הלזו בספק גירושין ואם תקבל קידושין מאחר הרי הדבר בספק להחמיר למ"ד תרי ותרי ספר של תורה וכהנה דברים רבים מה שיש הבדל בין ספק לודאי ולכן צריך לומר או דכי לא נכתב התנאי בגט אין התנאי בכתיבה רק בנתינה וא"כ אף עדי החתימה יכולים להעיד דבאמת לא היה בכתיבה תנאי רק בעת נתינה ואין זה סותר לעדותן ועיין תשובת מבי"ט ח"א סי' רכ"א ורל"א במ"ש בזה בגט ע"ש או דכי נאמר דא"י להעיד דתנאי היה היינו באומרים דהיה תנאי ניתן לכתוב לא כתבו אם כן זה סותר לעדותן בשער דאילו היה התנאי ה"ל לכתוב אבל אם העידו דכך היה התנאי להדיא בלי לכתוב רק למסור דברים בע"פ אבל לא שיהיה כתוב כן בשטר אם כן מה זה סותר לעדותן שבשטר ומה שלא כתבו הלא כך היה התנאי מבלי לכותבו ולכך בגיטין דכך הדין ונהוג מבלי לכתוב בגט התנאי וא"כ יכולים הן העדים להעיד בע"פ ע"ת ואין זו סתירה וזה ברור. ומעתה הונח לנו התמי' שתמהו כל המחברים ובראשם הסמ"ע על ש"ע דכאן וכן לעיל בסי' כ"ט דאין העד נאמן לומר תנאי היה ואינו בסי' פ"ב פסק דיכול לומר תנאי היה אפילו בכת"י יוצא ממקום אחר ועיין בסמ"ע שדחק ובפרט מ"ש לחלק בין בע"פ לבשטר דחוק דהא לא נזכר כלל בשום דוכתא בגמרא בענין תנאי רק גבי שטר והך דא"י להוסיף בעדותו בע"פ תנאי נלמוד מהך דשטר וא"כ איך אפשר לחלק כיון דע קר דינו של תנאי נאמר בשטר ולכן גם מה שהיה אפשר ליישב ולומר דאם העדים אומרים דתנאי היה אם יעשה כך המלוה יחול השטר ואם לאו יתבטל זהו אין עדים נאמנים דאם כן אין מקום לשטר כלל אם לא יקיים התנאי ואיך כתבו שטר סתם וזו דמיירי בי' בסי' מ"ו כמבואר להדיא או תנאי הי' ולא ראינו שנתקיים התנאי אבל אם אומרים דשטר היה נכון רק תנאי היה אם יעשה הלוה כך מחול לו שטר אם כן שטר נכתב כהוגן בכל אופן רק התנאי היה על מחילה זהו אינו סותר לעדותן בשטר ואף הם בעצמן יכולים לומר ובזו מיירי בסי' פ"ב כמבואר שם להדיא בריש סעיף י"ב ועל תנאי זה סובב כל דין שם ולק"מ אלא דהך מסי' כ"ט קשי' דשם סתם דא"י להוסיף תנאי ולא חילק בין תנאי לתנאי אבל לפמ"ש נראה דכאן מיירי שאומרים שבכתיבת השטר היה תנאי אם כן אינם נאמנים דה"ל לכתוב והוי כמעידים דלא היה תנאי דאל"כ היו כותבים אבל בסי' פ"ב מיירי כדמשמע מלשון שם ששטר נעשה ע"ת והיינו בכתיבה לא היה תנאי רק לא הניחו למסור למלוה רק בתנאי פרטי וגם היה הדבר ביניהם מבלי לכותבו בשטר אם כן עדים נאמנים דהוה מילתא אחריתא ולא שייך דה"ל לכותבו בשטר והיינו הך דגט שכתבתי ודבר זה מבורר ונכון ומעתה לא קשיא מהך דלעיל מעדות ע"פ דשם ודאי אילו ידעו התנאי מי שם מחסום לפיה' לאומרו בב"ד ואי לא אמרו ה"ל כמעידין דאין תנאי כמו בכתב הנ"ל וכיון שהגיד וא"ש והכל מיושב ונכון