אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, נ׳

חוץ לומר בפנינו מסר מודע' עיין ש"ך דהביא דעת רבי' דסבירא ליה דגם במודע' אם כת"י יוצא ממקום אחר אין נאמנים ע"ש ואמת שכן דעת רבי' אמנם נראה דעת רביני ב"י המחבר להכריע מהך דפרכינן בב"ב דף מ"ח ע"ב ארבה ב"ח דחתם אמודע ואאשקלת' מהא דר"נ דעדים שאמרו מודע' היינו א"נ וקשה מה אריא דר"נ סתמא ה"ל להקשות דהא ודאי חת"י רבה ב"ח היה ניכרת ורבנן בקיאי שמי' ולכ"ע א"נ אלא ודאי דלמר בר אשי אף בזו נאמן ותמהני מש"ך דבס"ק זה קי"ז הביא דעת רבי' דסבירא ליה כרב נחמן ובריש סי' זה דאם מודה בשטר ואמר אמנה הוא דנאמן וכן הוא לקמן סי' פ"ב לא פקפק דלדעת הפוסקים כר"נ אף בזה דיש לו מגו דמזויף מכל מקום אינו נאמן לומר אמנה הוא כמ"ש התוספות להדיא כתוב' דף י"ט ע"ב ד"ה אמר ר"נ וכו' ע"ש וא"כ מוכח מסתימת הפוסקים דלית הלכתא כר"נ אך הא גופי' קשי' דהביא באמת הש"ך רבי' מרבוות' דסבירא ליה מהא דפריך הגמרא מר"נ ש"מ דהלכתא כוותי' דאל"כ מה קשי' ר"ה ורבה ב"ח כמר ב"א סבירא להו ונר' לישב דהא הר"ן פי' במילתא דמר ב"א דאמר טעמא דנאמנים במודע' משום דניתן לכתוב ופי' הר"ן דהיו עדים עצמם יכולים לכתוב בו ביום שטר מודע' ולכך נאמנים ע"ש ועיין דרישה דלדעת האומרים דאפי' כת"י יוצא ממקום אחר נאמנים עכצ"ל פי' זה וא"כ זהו לפי מסקנת הגמרא שם בב"ב דמשני אף דמודע' אין נאמנים היינו בע"פ אבל בשטר לכ"ע נאמנים וא"כ יפה טען מר ב"א כיון דמודה ר"נ דיכולים לכתוב ונאמנים אם כן אף בע"פ יהמני אבל בסלקא דעתך שם דאפי' מודע' בשטר לא יהיה יכולים לחתום אם כן ליתא לסברת מר בר אשי דניתן לכתוב דהא על זה אנו דנין אפילו בכתב א"נ וא"כ שפיר פריך מר"נ ובסלקא דעתך ליתא לסברת מר ב"א כלל ולכך בתר דשנינו שם ה"מ בעל פה אבל בשטר וכו' הביא סתמא דגמ' הך מילתא דמר בר אשי וכו' והיינו דבזה תליא דהואיל דשנינן כן אף זה מילתא דמר ב"א נכון לדינא וא"ש: