אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, מ״ח

אינ' נאמנים ולשיטת הרמב"ם לעיל בסי' זה דעדים המעידי' על כת"י צריכין לזכור גוף העדות וכאן דל מהכ' מה שאומרים שהיה אמנה או פסולי עדות עכ"פ אין זוכרים דבר מגוף הלואה כי אדרבא אומרים ששקר הוא ולא הלוהו כלום כבר כתבתי לעיל דסתמא אמרינן דהוי זוכרי' וא"כ הואיל ואין נאמנים בדבריהם דהוי עולה כלא אמרו דבר כלל וכאלו שתקי וא"כ אנן מחזיקין בזוכרים ולק"מ ולשיטת הרא"ש לעיל דסבירא ליה דבאינם זוכרים ונצרף עמם אחר יכולים להעיד אם כן י"ל פה דמיירי דצירף עמהם אחר או כל א' מעיד זה כת"י וכת"י חבירי כנ"ל אך נראה אם הדין כן ושניהם אומרים שניהם אנוסי' מחמת ממון היו נאמנים דאף דא"י לשווי נפשי' רשע נאמן ע"ג חבירו דהיה אנוס במגו דהיה אומר אין זה כת"י חבירי והרי זה כאילו שנים מעידים על כת"י אחרים ואמרו אנוסים מחמת ממון דנאמנים וה"ה זה כמעיד על חבירו וכן להיפוך והרי זה נאמנים במגו ובמשנה דקתני א"נ או דאמר אני אנוס ואין יודע מחבירו או דאינו מעיד על כת"י חבירו רק בצירוף אחרים אבל דין הנ"ל ודאי אמת מיהו יש לפקפק דעכ"פ העד בחזקת כשרות עומד וחזקה דכשר היה וא"כ איך יפסלו ע"א ואי במגו ה"ל מגו במקום חזקה אלימת' ל"א והא דאמרינן בגמרא דאדם קרוב לעצמו וכו' ולא אמרינן בפשוט דהוא מגו במקום חזקה משום דאם נאמן על עצמו הרי הוא יכול לפסול עצמו יותר מק' עדים ואם כן איך יוכשר קיומו כיון דהוא פסול לעדות ולכך הוצרך לומר אדם קרוב וכו' וכן צריך לומר לראב"ד בראש פרק קמא דמכות וכמש"ל כמה דוכתי' ועיין סי' ל"ו דמפרש אדם קרוב לעצמו דאנן אמרינן המעשה אמת דנבעל לרצונו ומכל מקום גזירת הכתוב שלא יפסול עצמו ויהיה כשר להעיד ולכך קטלינן לשני וא"כ לכאורה קשה אף כאן מה בכך אדם קרוב מכל מקום המעשה אמת והרי הוא כשר וא"כ איך יוכשר השטר כיון דאמת דהיו אנוסי' ולפמ"ש דעל אמירת' אנוסי' ל"ל מגו דהוי במקום חזקה רק אלו פסול עצמו היה הקיום פסול היותו רשעים אבל כאן דאין אדם משים וכו' הקיום כשר ול"ל מגו ובזה אמרתי בחדושי לישב דברי התוספות דהקשו לימא פלגינן דבור' ותי' בקיום שטרות דרבנן וכו' וקשי' לרמב"ח דסבירא ליה אפילו בכת"י יוצא ממקום אחר לחלק בין אנוסים ממון לנפשות לפלוג דבור' ולפמ"ש ניחא דודאי כבר כתבו תו' בסנהדרין וריטב"א לחלק בין תרי גופא לחד גופא רק קושית התוספות בכתובות כמ"ש דיהיה נאמן על חבירו במגו דאין זה כת"י ואי דהוה במקום חזקה נפלוג ונאמר מה שאמר אנוסי' היינו מחמת ממון הך מחמת ממון מוסב על עצמו אבל חבירו היה מאונס נפשות וזה יותר נח לומר משנימא פלוני רבעני לרצוני דאיך הפי' רבעני אם לאחר רבע וע"ז תי' קיום דרבנן ול"ק לרמב"ח דמיירי בכת"י יוצא ממקום אחר דלפלוג דבור' דבחד גופי' לא פלגינן ולחבירו איך יהיה נאמן ע"א הא לית ליה מגו כלל דכת"י יוצא ממקום אחר ודוק: