לא היה תנאי כתב הש"ך בשם הרמב"ן וריטב"א דאומר לא שמעתי אם היה תנאי אבל באומר להדיא לא היה תנאי אם כן הרי כאן הכחשה בעדים בממ"נ חד שקר ואין כאן קיום רק ע"א עכ"ל ובאמת לפי מה דקי"ל זה באה בפ"ט ומעידה י"ל דזה האומר לא היה תנאי לא אמר מיד תוך כדי דיבור לקיומו רק אמר זה כת"י ואח"כ לאחר כ"ד אמר לא היה תנאי ואם כן הרי כאן קיום דבאותו זמן שקיים לא היה בממ"נ חד משקר דאז לא הכחיש להשני ואם אח"כ אמר לא היה תנאי והכחיש לראשון אין זה משוה פסול בממ"נ למפרע דאז היה כשר ואח"כ אחד מהם נפסל ובשעת עדות על הקיום הוי בגדר זה באה בפ"ע ומעידה ולק"מ וקצת משמע כן דלהרא"ש באינו זוכרים צריך לומר זה כת"י וכת"י של חבירו ואם כן זה האומר תנאי עכ"פ אין זוכר עדות ומה קמשמע לן וע"כ דחבירו אמר ג"כ זה כת"י וקשה אם כן איך יש לו מגו דאינו כת"י הא הוא מוכחש מחבירו נח לו לטעון תנאי היה דלית לון הכחשה אבל אם הפי' דחבירו מכחישו בתנאי גם כן לק"מ:
אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, מ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.