אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, מ״ב

אנוסים מחמת נפשות כו' דבזה לא משוי נפשי' רשעים דהרי הם מורשים לעשות כן דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אבל יש לי ספק אם אמרו אנוסים היינו בעת גזרת שמד או בפרהסיא ומכיון להעביר על דת דקי"ל בי"ד סי' קנ"ז דחייב למסור עצמו ויהרג ואל יעבור אם הם נאמנים אי גם בזה שייך אדם קרוב אצל עצמו ולא משוי נפשי' רשע כי כבר כתבתי למעלה בסי' ל"ד בתומים ס"ק כ"ג דמדברי הרמ"א בא"ע סי' מ"ב ס"ה מ"ש בשם הריב"ש כתב דאנוסי' כשרים לעדות דאע"ג דעברו על לאו ולא תחללו מכל מקום הי' באונס ואונס רחמנא פטרי' אך לעומת זה בתשובת רשב"א סי' אלף רל"ו באמרו זינתה עמו ל"ל באונס דהא אין קישוי אלא לדעת ול"ל דאנסוהו גוים הא עדיין נעשה רשע דבג"ע יהרג ואל יעבור ע"ש וקשה הא דאין אדם משים עצמו רשע היינו דאין נאמן לפסול עצמו כמ"ש רש"י וכל מחברים והא בזה אין נפסול לעדות כמ"ש הריב"ש ובאמת מגמרא דכתובות דף י"ט ע"א דאמרינן דלכך לר"מ אינם נאמנים לומר אנוסי' מחמת נפשות דעדים שאמרו להם חתמו שקר או תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר ופירש"י ומשוי נפשי' רשעים והגמרא דחה לי' דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ וכו' וקשה לו יהיה בכלל יהרג ואל יעבור מכל מקום הא ליכא בי' רק מצות ונקדשתי כמו בע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים ואם עבר באונס אין כאן פסול לדעת הריב"ש והרי נאמנים דלא משוי נפשי' פסולי עדות ועכצ"ל כדעת הרשב"א דמ"מ נפסלים מיהו נראה דאין נפסלים אלא מדרבנן ובעינו הכרזה ולכך הכשיר הריב"ש עדות האונסי' דלא הוה גהם הכרזה כלל אמנם הרשב"א דכתב דאינו נאמן לומר דעבר בזו או דסבירא ליה דלאותו עבירה א"צ הכרזה או דעכ"פ בעדותו דעבר עבירה דרבנן יהיה הב"ד מחוייבים לפוסלו ולהכריזו ואם כן חזר הדבר דאדם קרוב לעצמו ואין נאמן להביא עצמו לבית הפסול הזה שיכריזו רבנן עליהם דהוא פסול וכי נאמן הוא לפסול עצמו ולומר דהיה משחק בקובי' וכדומה כדי שיהיו הב"ד מכריזים עליו וא"ש. ואמת כי בלשון תשובת ריב"ש משמע דלא הוה פסול כלל הואיל והיה אונס אבל לדינא נר' מוכח מגמרא כמ"ש הרשב"א דפסול מדרבנן וצריך הכרזה ולכך אף באומרים אנוסים מחמת נפשות בכה"ג הנ"ל דחייבים למסור עצמן אינם נאמנים דפוסלים עצמן בפסול דרבנן: