אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, מ״א

אבל אם עדים חיים כו' וה"ה במעידים שקרובים היו כשחתמו וכו' סמ"ע בשם הר"ן נראה אין הטעם הואיל ועכשיו נתרחקו אם כן אין הפסול בעדים דאם כן העיקר חסר בדברי הר"ן ועוד כל מה שאנו דנין הוא על אותו שעה שהעידו על השטר ואם כן אז מעידים בפסול העדים רק העיקר הואיל ואמרו דאין עדים פסולים רק קרובים ואין זה פגם לעדות דמה בכך דה"ל קרובים אם כן לא הוה כמעידים בגופו של עדות ולכך אין נאמנים להעיד דאין מעידין בגופו של עדות ומ"ש דעכשיו נתרחקו לא הטעם משום דלולי זה היה בגופן של העדות אלא דמה יחלקו העדים הרי הדבר עומד להתברר אם קרובים או רחוקים אלא דעכשיו הם באמת רחוקים ונחלקו אם בזמן החתימה כבר נתרחקו או לא ולכך במעידין שהיה גזלן ועשה תשובה גם כן ה"ל כמעידין בגופן של עדות דבאותו זמן החתימה עכ"פ היה בגופן של עדות ומה בכך דעכשיו הוכשרו משא"כ פסול קרובים מעולם אין כאן פסול בגופן של עדות ובזה מיושב מ"ש בכה"ג קושי' דהל"ל דהיו גזלנים ועשו תשובה דלפמ"ש לק"מ ואם כי סתמא דלישנא דתז' שם בכתובות דף י"ט ד"ה ואם וכו' משמע סתם פסולי עדות כשהם כשרים עכשיו יכולים להעיד וכן משמע בדרישה דאם אמרו גזלנים היו ועשו תשובה אף להר"ן הדין כמו קרובים ונתרחקו. מכל מקום לי נראה ברור כמ"ש ואני הבאתי ראי' מדברי תוספות בד"ה אם כת"י לדברי דהוקשו דיהיה נאמנים במגו דעדים עדיין הם פסולים ותי' מגו דבי תרי לא אמרינן וקשה הא מגו דשתקי אמרינן ואם כן הם דאמרו דגזלו ועשו תשובה הא בזה ה"ל לשתוק רק להעיד דגזלו ובמה שעשו תשובה לשתוק ואם כן הם ממילא פסולים עד היום הזה כ"כ דלא העידו עליהם בב"ד שעשו תשובה והיו נאמנים דמעידים בפסולו של עדות וה"ל מגו דשתקי דבזה מסכימים שלא לדבר יותר ועכצ"ל דמ"ש התוספות בריש דבריהם דאמרו דעכשיו הם כשרים היינו דהיו קרובים ונתרחקו ואין כאן קושי' התו' דיאמרו עדיין לא נתרחקו דהוא דבר הגלוי רק קושי' התו' דיעידו עליהם פסול אחר דגזלו וכדומה וכמ"ש שם בקושי' על ב' כתי עדים המכחישים זה את זה בעדות דיש להם מגו להעיד עליהם פסול אחד שגזלו וכל כיוצא בזה הקושי' בזו ובזו יפה תי' דאם כן צריך לומר פסול אחר אין זה בגדר שתיקה ומגו דבי תרי ל"א וא"ש והדבר מוכיח: