אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, ל״ט

חתם כשהיה בריא ונשתתק כו' הש"ך בס"ק צ"ג הקשה דמזה משמע דאלם א"י לחתום שטר וקשה לפי דלא קי"ל כר"ת דכל הראוי לבילה מקרי מפיהם ובכל גווני איקרי מפי כתבם ומ"מ שטר כשר ש"מ דגזירת הכתוב להכשיר בשטר מפי כתבם אם כן אף אלם יכשור ובאמת דין הלזה מוכח מגמרא דגיטין דף ע"א דפרכינן על הא דאמרינן נשתתק פסול לעדות דתנן דבודקים אותו לעדות ולירושות ודוחק הגמרא לעדות עדות אשה וירושה בבכור ע"ש ברש"י ותו' ולא משני בפשוט לעדות בשטר וכן לצוואה בדין ירושות ונחל' דכשר ולכך בודקין אותו לדעת אם הוא בר דעת א"ו דפסול לשטר. וטעמו של דבר נראה דהא דהכשירה התורה שטר היינו באופן שיהיה ראוי להגדה דבעלמא מ"מ פסול ובשטר כשר אבל אם אין ראוי להגדה כלל כולי האי לא הכשירה התורה ולטעם שכתב הרז"ה להכשיר שטר מפי כתבם דהואיל הם נכתבים בציווי הלוה הוה כאלו הוא כת"י לוה ושלוחו של אדם כמותו ובלוה אין קפידא אם הוא מפי כתבו אם כן יש לכאורה לפקפק דאטו אם הלוה אלם א"י לחתום כת"י והן הן העדים שלוחיו אבל מ"מ צ"ל דבעינן דיהיה ראוי בעת החתימה שיעיד בע"פ על השליחות דעשהו הלוה והוא שליחת' קעביד אבל כשאין ראוי להעיד כך מי ימר דעשהו הלוה שליח ואם שחתם העד כן ה"ל מפי כתבו כיון שאינו ראוי להעיד בע"פ ודו"ק: