אפילו לא ראהו עיין מ"ש על תשובת מהר"ם במרדכי פ' ז"ב דמשוה דין חתנו לדין גזלן וכבר תמה הרב ב"י בסי' ל"ג והארכתי בחדושי וצע"ג ואין להקשות להרמב"ם דסבירא ליה דבעינן שעדות יזכרו בזמן הקיום רק בזמן שכת"י יוצא ממקום אחר לא מהימן לומר דאינו זוכר כמש"ל וכאן הא אנן סהדי דהוי כאינו זוכר דמה נ"מ בזכירתו הא אין בדעתו ממש כלל כעת וכאילו אינו זוכר כלל ואם כן למה יועיל קיום ממ"א דהא כבר כתבנו לעיל במת וכדומה מתקנת חכמים לרמב"ם להכשירו ואף זהו מתקנת חכמים דלא יפסול בכך מפני ת"ה דאל"כ מי יקח שטר למחר יתחתנו העדים עם הלוה ויפסול שטרו והוא מתקנת חכמים.
אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, ל״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.