אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, ל״ו

ונעשה חתנו וכתב הש"ך וה"ה ששני עדים קרובים והתו' כתבו שם בב"ב דף קנ"ט ד"ה ואף וכו' מכאן יש ללמוד שאם היו שנים מעידים ואח"כ נעשו קרובים שאחרים מעידים על כת"י וצריך לומר כוונתם כך דכוונו על שני עדים דבעד א' מה יש ללמוד הא גמ' ערוכה היא ולא נתחדש בתוספות דבר אלא שכוונו על ב' עדים אלא דיש להבין בממ"נ אי יש סברא לחלק עד שצריך לימוד אם כן באמת מנלן ונראה דאפשר דסבירא להו לתוספות כדעת הרמב"ם דקרובי אישות אינם פסולים אלא מדרבנן ואמרינן בגיטין דף יו"ד ע"ב אי לאו דכותי חבר לא הוי מחתם קמיה והקשו התוספות אם כן כוליה שטרא מתקיים ע"פ ע"א דישראל ותי' דאין לחוש דכיון דכותי נמי אמת וכשרים מהתורה ועיין תשובת הרמ"א סי' ק"י דלמד מזה ג"כ לענין קיום הואיל וקיום שטרות דרבנן יש לסמוך אהאי גווני ע"ש ואם כן בזה שיש לחוש בחתנו שהקדים הזמן ועשה עול הא חתם ע"א כשר עמו והוא לא היה עושה עול ורשעות להקדים הזמן והחזקה כהוגן עשה ובזמנו נכתב רק דאין לסמוך אפומא דחד סהדא אך זהו אם חתנו פסול ד"ת אבל כיון דד"ת חתנו כשר להעיד רק מדרבנן והא בכה"ג סמכינן אפומא דע"א דלא היה ריעותא ואם כן אין מקו' דסלקא דעתך לתמיהת הגמרא ולכך צריך לומר דסבירא ליה לגמרא חתנו לישנא קצר נקט והוא מוסב דכל ב' עדים המה פסולי' ושפיר יש לחוש בס"ד אולי חתמו מוקדם ושפיר כתבו התוספות דיש ללמוד ודוק. ולפי זה יצא לנו ספק בגזלן דרבנן חתום על שטר וכשר עמו אי יש לחוש דלמא זייף והקדים דבהא שפיר אמרינן דהוא חד לא עשה אותו ובמילתא דרבנן סמכינן אפומא דע"א וכמ"ש הרמ"א בתשובה ע"ש וצ"ע כי לא מצאתי זה במחברים אבל ודאי זה יש להקל דאם ע"א מעיד שראה שטר קודם שנעשה גזלן דרבנן דמהני דהא יש כאן ב' עדים דעד החתום גם כן מצטרף וה"ל תרי ואפשר בפסול גזלן דאורייתא גם כן מהני ע"א.