אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, ל״ג

שמא הקיום היה וכו' ולכך ס"ל דיש מכשירין הן דס"ל בסעיף קודם דאי. להניח שריטות בין עדים לדייני' אבל הסמ"ע והש"ך תמהו דלמה נתן זה הטעם ולא בפשוט דבאמת היה לו שטר ומחקו וכתב עליו שטר אחר כטוב בעינו. ואם כן בזו אין חולק וגם הטור כתב דין זה בשם הרמב"ם הא גמרא ערוכה הוא זה ודברי הסמ"ע דאיירי בנייר שאינו סובל למחוק והדר לכתוב עליו דחוק כמ"ש הש"ך ואולם הש"ך כתב דגם קושי' התו' קשי' ליה לרמב"ם דהקשו בהא דאמרינן הניח' דמתני וכו' והקשו התוספות לדידי' מי ניחא אף דאמרינן דלא מניחין שריטות בין עדים לדייני' מ"מ הא יכול למחוק השטר ולכתוב אחר ולכך ביקש הש"ך לומר דאינו מפסיד שטרו למחקו אולי יתוודע הדבר ויהיה מופסד בשטרו אבל לגייז שטרו דאף דיתוודע שטרו כשר בכל אופן אמרינן ומלבד שדבריו אינם מובני' דגבי עדים אמרינן דמוחק וחוזר ומוחק ולא מירתת דיבאו עדים ויאמרו לא מיניה ולא מקצתו לא חתמנו שטר זה מעולם דהעדים רמו אנפשייהו לדעת ענין השטר עד שלדעת הרמב"ם אם אין זוכרי' השטר חספא בעלמא כמש"ל באריכו' ויהיה מירתת מדיינים שלא ידעו ענין השטר כלל דקי"ל מקיימין אעפ"י שלא קראוהו לשטר ואולי יש לחלק בשלמא בשטר כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו אם כן י"ל מחק הלוה וחוזר וכותב שאחד חייב לו ומה מפסיד הא הוא הלוה משא"כ בקיום דע"כ הוא ביד המלוה דמלוה שקיי' ואם כן דכבר הלוה אם כן שפיר חס על שטרו ודוחק ועוד אולי השטר הראשון היה פרוע ונתן עליו שובר והרי הוא חספא בעלמא ומוחקו וכותב שטר אחר מזמן וסכום אחר ועוד שיש לחוש כיון דהדייני' כותבים סתם שטר דנא נתקיים אולי היה הוא חייב לשמעון על שטר ונתקיים ביד שמעון ופרעו והחזיר לו שמעון שטרו ועכשיו מחק הוא וכותב עליו שלוי חייב לו סך מרובה ומה יפסיד שטרו יש כאן ואם באנו למדה זו לומר דרמב"ם קמ"ל אפי' בקיום דנזכר שם המלוה מ"מ פסול בלא"ה לק"מ וא"צ לכל דוחק הש"ך. די"ל קמ"ל הרמב"ם אפילו נזכר בקיום שם המלוה והלוה וזמן וסכום השטר דתו ליכא למיחש דימחוק כי מה ירוויח ואי דילמא היה תנאי בשטר הראשון ומחקו וכתבו בלי תנאי הא דעת הרמב"ם כדעת הרשב"א לעיל סי' מ"ד ס"ה דמחק בשטר לא מפסל שטר ולא חיישינן לתנאי ועיין מ"ש שם. וא"כ בלא"ה יכול למחוק התנאי והשטר כשר והלוה אפסיד אנפשיה וליכא כאן זיופא ולכך כתב הרמב"ם דמ"מ איכא למיחש דיחתוך זה השטר ויתבע בו ואח"כ יתבע בשטר זה הנכתב על השריטות והרי זה גובה פעמיי' וא"ש אך כל זה דוחק. ויותר נראה דקשי' לי' לרמב"ם קושי' התוספות הנ"ל ולדידי' מי ניחא לכן סבירא ליה דבגמרא אמרינן בשטר על מחק ועדים על הנייר אף דכתבו אנו סהדי על הנייר ושטרא על המחק מכל מקום פסול דדילמא ימחוק ויחזור וימחוק ופריך ולמחוקי לסהדא בפני ב"ד ולדמי דהא אמרת אין דומה נמחק פ"א לנמחק ב' פעמי' ומשני חיישינן לב"ד טועין וזה הכלל בכמה דוכתי במילתא דאורייתא חיישינן לב"ד טועין אבל לא במילתא דרבנן כולי הרי ואולי ואם כן בשלמא בהך שטר על מחק ועדים על הנייר דהחשש הוא דיניח חת"י עדים והוא ימחוק השטר הנכתב ממעל לעדים שפיר יש כאן חשש זיוף גמור מדאורייתא אם כן חיישינן לב"ד טועין אבל אם העדים והשטר על המחק והקיום על הנייר הרי יכולי' לכתוב בקיום שטרא דנא דכתוב על המחק ואם כן אין כאן חשש דילמא מחק וחזר ומחק דאם כן גם יד העדים ימחוק ויזייפם זהו בלא"ה ליכא חשש ד"ת דקי"ל קיום שטרות דרבנן דלא חצוף אינש לזייפא רק מדרבנן חיישינן א"כ שפיר י"ל שאנן מחקינן כתב ידי קיום ב"ד ומדמינן כי אין דומה נמחק וכו' ומה אמרת חיישינן לב"ד טועין הא כל הדבר מילתא דרבנן ולא חיישינן ולק"מ ולכך צריך חשש אחר דבאמת יהיה לו שטר על מחק הכשר וזה יחתוך ויתבע בו ואח"כ יעשה על שריטות גם הן שטר אחר על מחק ולא יהיה רק נמחק פ"א ומה יועיל הדימוי וילקה שיפרע פעמים וא"ש. ול"ק קושי' התוספות ולדידיה מי ניחא כנ"ל וא"ש ואם כן דליכא כאן חששא רק חשש דרמב"ם דדילמא על מקום שריטות נכתב השטר אם הקיום מעבר השני לשטר וכתב בי' דהיה השטר ועדים על מחק ליכא למחש לשריטת דהא לא קיימו אחר השטר רק מעבר לדף ואם כן הקיום כשר וזהו שכתבו הטור בשם הרמב"ם אף שהוא גמרא כי טובא קמ"ל דלא חיישינן רק חששא זו דמחק מקום השריטות ואם כן במקום דליכא למיחש כמ"ש כשר וטובא קמ"ל ולק"מ: