אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, ל״א

שריטות דיו כו' דוקא שריטות אבל מחק לא דחיישינן דדלמא היה בש"א שטר ועדי' וע"ז היה הקיום והוא מחקו וכתב על הגליון שטר כזה כ"כ רוב מחברי' ודייקו הש"ך והסמ"ע דלמה לא חיישינן דהיה כתוב שם תנאי לחובת המלוה ומוחקו ותי' דאין רגילות לכתוב ובאמת בלא"ה לק"מ כי מהכ"ת יעשה דבר זה וימחוק שיהיה ריעותא דשטר ניכר הלא המלוה מקיים שטרו הרי היה יכול לחתוך מה שאחר השטר ולילך לב"ד לקיים והם יכתבו לו הקיום מאחורי השטר או בגליון ומה לו לשטות כזה למחוק חובתו ולהראות זיופו לכל ופשיט. והנה נתקשה הרב הש"ך ברשב"ם דסבירא ליה לאו שריטת דיו אלא מחק גמור ניחוש דלמא היה כתוב שם שטר ועדיו בש"א ומחקן והש"ך הלך בשיטתו דסבירא ליה דלא חיישינן דיפסול שטרו ועמש"ל שאין דבריו נראין ולכן נראה דהרשב"ם סבירא ליה כדעת חד תי' בתו' שם בב"ב דף קס"ג ע"ב ד"ה שיטה כו' דאין העדים יכולים לכתוב שטר ועדיו בשיטה אחת ולהניח למעלה גליון דהרי יכול לחתוך השטר שלפני עדים ולכתוב למעלה על העדים בגליון השטר וכמש"ל בסי' מ"ה באריכות וא"כ לא זו כשיש רק שטה אחת רווח בין השטר לאשרתא דיכול למחוק לגמרי שטה ההיא וליכא למיחש דלמא היה שם שטר ועדיו בש"א והוא מחקן וכתב בגליון השטר דהא עדים אין רשאים להניח גליון כלל כשכותבין שטר ועדים בש"א ואין כאן חשש כלל אף זו דמשמע מדברי רשב"ם שם בב"ב דאפילו יותר מב' שיטות יכול להניח וכמ"ש להדיא אפילו הרחיק יותר מב' שיטין כשר בטייטוה בדיו ובזה קשה אם ב' שורות או יותר מטייטי' פשיטא דיש חשש דלמא היה השטר נכתב בב' שיטות או יותר ובסוף השטר חתמו העדים יחד וא"כ א"צ להשגיח שלא ישאר גליון ואם כן שפיר יש לחוש דלמא מחקו אך גם זה נק"מ דודאי הא דבעדים ושטר בש"א א"י להניח גליון היינו גליון גדול אבל בכדי ש"א יכול להניח לפניו כי מה יעשה אם יכתוב שטר בגליון ההוא הוי שטר בש"א ועדים בשטה אחרת פסול וזה פשוט ולפי זה אם יש רווח ב' שיטות בין שטר לאשרתא מטייט לש"א שלפני אשרתא ושטה עליונה הסמוכה לשטר מניח חלק דמה יש לחוש אם יבא בשטר כמו שהוא לפני ב"ד ליכא למיחש דהיה במקום מחק שטר ועדיו בש"א דהא יש כאן גליון גדול מקום השטר וזה אין העדים רשאים להניח ואי דיחתוך כל השטר שלמעלה ויכתוב בשטה פנוי שטר ועדיו בשיטה אחת אם יעשה כן אם כן לא יהיה למעלה משטה הנמחקת רק גליון ש"א וזהו מותרים העדים להניח אם כן יפסול כל השטר דאנן אמרינן דבמקום מחק היה שטר ועדים בש"א בדבר מועט ומוחקו ואם יש רווח שלשה שיטות יטייטהו השיטה אמצעית החצי בצד שמאל בסוף השטר כזה והשיטה אחרונה החצי משוך לצד תחילת השטר ואם כן מה חשש יש תו אם יניח השטר כמות שהוא תו ליכא למיחש דלמא במקום מחקי' היה שטר דהא יש גליון גדול וא"א להיות כמש"ל ואם יחתוך כל השטר רק יבא בשטר עם ג' שיטין הללו אנה יזייף אם בשטה העליונה הא בשיטה אמצעית יש מחק אולי היה שם עדים ושטר בש"א ובגליון שטה אחת שפיר דמי כמש"ל וא"כ מפסל שטר ואי דיחתוך כל ב' שיטות ויכתוב בשיטה אחרונה שלא במקום המחק גם זה ליכא למיחש דא"כ דיחתוך מה שלמעלה הדר אמרינן דהיה שם שטר ועדים בש"א דהא אין גליון למעלה הימנו ואף דאמרינן דיתתוך באלכסון עד שיהיה נראה למעלה מהמחק כעין ג' שיטין ואם כן הא הניחו חלק מלבד דזה זיוף ניכר דחתך באלכסן אף גם כיון דהמחק לפני שטר בלא ה השטר פסול דלמא כתוב מתחילה איזה תנאי שעליו סובב כל הענין השטר ופסול וא"ש או דמניח שטה אמצעית בלי מחק ואם כן אם מניח שטר כמו שהוא ליכא חשש דלמא בשיטות הנמחק' היה שטר בש"א דהא יש גליון ויכול לחתוך גם כן ליכא דאם יחתוך ויבא בשטר ג' שיטות וראשונה מחוק ובשניה יכתוב שטר בש"א נפסול דנימא דבשיטה עליונה המחיקה היה שטר בש"א ושני שיטין רשאי להניח כנ"ל דהיינו שטה סמוך לעדים מחוק ושלמעלה נייר כמ"ש ואם יחתוך העליונה ויבא בשטר שבו ב"ש ותחתונה מחוק כבר כתבתי דפסלינן דאמרי' בשיטה אחרונה היה שטר בש"א וא"ש וגם קושי' התו' דימחוק העדים ויכתוב ש"א שטר מיושב דכיון דיהיה שטה ראשונה הסמוך לשטר אם יניח גם כן מחוק ואם כן אם ימחוק גם כן העדים יהיה ב"ש יחד מחוק ופשיטא דשטר פסול דאמרינן היה שטר בב' שיטין ואם בין עדים לאשרת' רק ב"ש ואם כן כשיכתוב שטר וימחוק עדים יהיה בין שטר לאשרת' שלש שורות ראשונה מחוק ושנייה פנוי ושלישי מחוק ג"כ נפסול דנימא הראשונה מחוק היה שטר בש"א ומותר הניח בין אשרת' שני שורות כמ"ש וגליון שורה א' והוא מחק וכתב על גליון וא"ש ודוק. אך באמת כאשר דקדקתי היטב ברשב"ם נראה דבלא"ה לק"מ דרשב"ם כתב שם דף קס"ג ד"ה ומשני כו' הלכך אם בא הנפק לפנינו ויש בו שני שיטין חלק שלא טיאוט פסול הוא שלא נעשה כתיקון חז"ל ויש להבין למה קאמר ב' שיטות הלא אפי' ש"א חלק ג"כ פסול כמבואר בש"ע. וצריך לומר דסבירא ליה לרשב"ם כמו דבעדים כשר אם הרחיקו שטה אחת דאי אפשר לצמצם כן הדין בדייניה א"א לצמצם קיומם תיכף בלי פנוי אחר חתימת העדים וסבירא כמו שאין למידין מש"א כך שטר הבא בעדים בש"א אין משגיחין בקיום כי המה א"א לצמצם וכללא הוא אין למידין מש"א אף בדיינים נאמר וכ"כ התו' להדיא בד"ה ר"י אמר דלרב בש"א אין למידין מקיום כלל ולכך לא פסל הרשב"ם רק בהרחיקו ממקום הקיום למקום שטר ב"ש דזה אפשר לצמצם וסבירא ליה לרשב"ם כשיטת האומרים דאף דיש פנוי שיטה א' מכל מקום אין למידין מש"א דכללא הוא אין למידין מש"א ודין א' לעדים ולדיינים וכן מוכח דסבירא למהרש"א דכתב שם דלרב אפילו בב' שיטות כשר כיון דאין למידין משטר הבא הוא ועדים בש"א אם כן אף בב' שיטות א"י לעשות רק שטר ועדים בש"א דשטר בשטה א' ועדים בשטה אחרת פסול וקשה הא בהניח בין השטר ועדים פנוי שורה למידין דהא ב' שיטות אין מניחים פווי אלא דסבירא ליה כמ"ש כמו גבי עדים לא פלוג וכמ"ש אלא דעם כל זה דברים בלתי מובני' דודאי שטר בש"א ועדים בשטה אחרת פסול אבל בב' שיטות יכול לכתוב שטה וחצי השטר והעדים בחצי שטה הנשארת וזה לכ"ע כשר אפילו בעדים ומכ"ש בקיום דהא ליכא חשש ושני שיטות אינו מרחקים ולכך יפה דברי התו' מדוקדקים היטב ואם כן א"ש דבהרחיק ב' שיטות מטייטין לש"א וא"כ ליכא למימר דלמא היה שם שטר ועדים בש"א. דהא אין למידין מקיום בשטר ועדים בש"א ואם כן לא היה הב"ד מקיימין בכדי לשטר ההוא וטרחו בכדי דהא אין למידין מקיום ההוא וגם אין לחוש דיכתוב על שטה שלמעלה שטר ועדים בש"א דג"כ לא יועיל הקיום דשטר וע"א בש"א לא מהני הקיום יהיה בלא"ה פנוי שטה א' וכן בהרחיק ג' שיטין מטייטין לשטה אמצעות וליכא כאן חשש דהא בין אם יכתוב בשטה עליונה או בשטה תחתונה יהיה שטר ועדים בש"א ואין למידין וגם ליכא למיחש דהיה בשיטה אמצעית שטר ועדים בש"א דלא היה הב"ד מקיימין דהא אינו מועיל כלל וחזקה שאין הב"ד עושין דבר בלתי מועיל וא"ש: ומעתה י"ל דלא פליג רשב"ם כלל דרשב"ם כתב למילת' אליבא דרב דסבירא ליה בשטה אחת אף בקיום אין למדין אבל לדידן דקי"ל כר"י דבקיום למדין דהדיינין מדקדקין ואם כן פשיטא דל"ל דמטייט ולכך כתבו שריטות וא"כ כולם לדינא אמרו וא"ש ודוק: (ובהכי ניחא דלפי הנראה סבירא ליה לרשב"ם דלרב בשטר בש"א אין למדין מקיום ולר"י למדין וא"ב רב ור"י בהא פליגי וקשה אם כן מנ"ל לרשב"ם דר"י פליג וסבירא ליה דלא מועיל טיוטא וכי נימא בתרתי פליג אבל לפמ"ש ניחא דחדא בחברתה שייך דהואיל דסבירא ליה דלמידין אם כן פשיטא פליג אטיוטא דקשה קושית התוספות ומש"ל לא קאי דכיון דלמידין בשטר ועדי' בש"א מקיום וחדא בחברת' מישך שייכי ודוק):