אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, ל׳

וי"א דפסול הרב הש"ך בס"ק ע"ו צידד לומר דאין כאן מחלוקת דהרא"ש דפוסל בתשובה איירי באופן דנודע בבירור שזה הקרוב היה מן שלשה המקיימין ולא הבנתי דבריו הא בתשובת הרא"ש כלל ס' סי' ד' היה העובדא דהעידו העדים ואח"כ הוחזק הדבר ע"י ארבעה והשלישי היה פסול וכתב הרא"ש איני יודע מנהג שלכם אם זהו במקום קיום אם כן הקיום פסול והשטר כשר והאריך דאין קיום פסול מבטל השטר והרי היה שם ארבעה ולכך לא קשה מה ראיה מהרא"ש לריב"ש דשם בעובדא דרא"ש לא נכתב בי' תלתא ובי דינא כמ"ש לריב"ש באורים ע"ש דהא שם היה חתומים ארבעה וא"צ לזה ואין להתעקש דהרא"ש כתב לבסוף דשם היה המנהג שצריכין ארבעה לחתום ואם כן חזרו ארבעה לדין שלשה זה אינו דזה כתב לבסוף אם זהו החיזוק אינו בתורת קיום רק בתורת עדות ג"כ כי כך נהגו וע"ז הביא זה דשם מנהג לחזק בד' אבל מתחילה כשכתב שיש לו קיום לא זכר דבר מהמנהג ואיך לא יזכור דבר שכל הפיסול תלוי בו זאת ועוד אחרת יפה פסק הרא"ש לפסול כי הש"ך גופי' בס"ק ע"ה כתב דהך פסול בחתם קרוב תלוי בהך דלעיל סי' מ"ה בשטר שעד אחד קרוב או פסול ולמאן דפוסל שם בחתום קרוב בסוף אף כאן פסול לפי זה הרא"ש דפוסל בששני עדים האחרונים א' מהם פסול ונתן הטעם הואיל ומקיימין שטר מב' עדים אחרונים אתו לקיים ע"י קרובים וא"כ בקיום דקי"ל בקיום כת"י משני דיינים השטר מקיום ולא מצינו שיהיה בדיינים דווקא לבסוף דבקיום לא מצינו חילוק זה וסתמא אמרינן מקיימין מכת"י שני דיינים ואם כן מה בכך דהקרוב לא היה בקיום רק חתם אח"כ כמ"ש הריב"ש סוף כל סוף אתא לקיים השטר בהכרת חת"י ויהיה השטר מקוים עפ"י קרובים כמו דחששו גבי עדים בשטר ואם כן פשיטא דפסול וזהו הטעם דרמ"א סתם וכתב דהרא"ש פסל אף דבעובדא דרא"ש הנ"ל היה הקרוב חתום לבסוף והרא"ש גבי עדים בסי' מ"ה ג"כ לא פוסל השטר רק בחתום בב' עדים אחרונים ואם כן אף בדיין י"ל כן ומנ"ל לרמ"א דבדיין פוסל הרא"ש בכל גווני מדסתם אבל לפמ"ש ניחא דסבירא לרמ"א בשלמא בעדים דאין מקיימין השטר רק מב' אחרונים אין קפידא רק בב' אחרונים אבל בקיום לא מצינו זה ובכל ב' דיינים מקיימין א"כ אף הקרוב פוסל בכ"מ. והריב"ש דמכשיר אזיל לשיטתו דגם בעדים פסולים מכשיר בכ"מ כדעת הרמב"ם ומחבר לעיל סי' מ"ה ואף בקיום כשר ואזלו לשיטתן וא"ש: