אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, כ״ח

אינו חותם כו' עיין אורים שהעתקתי דברי סמ"ע והאריך בפרי' ודרישה דקודם שחתמו א"צ קבלת עדות מחדש משא"כ לאחר שחתמו צריך קבלת עדות מחדש ולא הבנתי דבריו בממ"נ דכיון דהוא אינו חוזר לכשרותו עד שעה שהעידו בב"ד שעשה תשובה א"כ אף דלא חתמו כיון דנתקבל עדות טרם שהעידו עליו והרי הוא פסול מה יועיל קבלת עדותו הא היה פסול גמור ואם כן פשיטא לאחר שחזר לכשרותו דצריך קבלת עדות מחדש ולשיטת רשב"א לעיל בסי' כ"ה צריכים כל שנים הנשארים להיות אתו עמו בקבלה כדי שיהיה הקבלה במותב תלתא ולדעת הרא"ש שם דחולק גם כאן יכול הוא לקבל לבד העדות כי הם קבלו כבר ואף זה לאחר שחתמו דצריך קבלת עדות מחדש ג"כ לשיטת הרא"ש די שיקבל הוא לבדו דמ"ש ואי אמרינן דמה שקיבל בהיותו פסול מועיל דדמי לנכרי שראה כותב ונתגייר דיכול להעיד וקטן והגדיל כמ"ש הרמב"ן א"כ אף לאחר החתימה ג"כ א"צ קבלה מחדש איברא דזה לא יתכן דשם עכ"פ מעיד עכשיו דברור לו דהוא כת"י פלוני ומה בכך שנתברר לו מן גיותו עכ"פ עכשיו ברור לו אבל זה שכל קיומו מקבלת עדים ואז לא חזי לקבל עדים והגע עצמך קטן שקיבל עדי קיום היכול לקיים השטר כשיגדיל ואם כן לעולם צריך קבלת עדות מחדש ולכן ברור דצריך קבלת עדות מחדש לעולם רק לא נחית בדין זה כלל בזה ומיירי שלשה שישבו לקיים שטר דהם בעצמן מכירים חתם יד עדים כפשטא דלישנא שישבו לקיים ולא הזכיר קבלת עדות כלל וא"כ צריכים לישב ולהתוועד לקיים שטר וזהו עיקר ענין דיכתבו במותב תלתא שהתוועדו יחד בקיום שטר ולכך אי טרם שחתמו על מותב תלתא יצא ערעור והעידו שחזר בתשובה וחזר לכשרותו אם כן הרי כדין נכתב במותב תלתא אבל אי לאחר שחתמו א"כ אז לא היה ראוי לישב והרי זה גרע מאלו לא הכיר אז כת"י עדים דהוא פסול הואיל וכתבו במותב תלתא והוא לא חזי לצירופו ומכ"ש זה דלא חזי לצרופי וכמ"ש הדרישה דהרי פסול היה אז ולכך בטל הקיום וצריכין להתוועד מחדש כדי שיהיה במושב תלתא בקיום שטר ופשיטא דצריכין לכתוב אשרת' חדש דהא אז שקר כתבו דאז לא היו במותב תלתא כלל וכיון דצריך ישיבה חדשה אף קיום חדש צריך (ועיין בדרישה שגמג' קצת בזה ואינו מובן לי ע"ש) אבל באמת אי ענין קיומם שקבלו עדות על קיום שטר פשיטא דצריך קבלה מחדש דהא כשקיבל עדות פסול היה ומה נ"מ אם העידו קודם החתימה או אח"כ מ"מ הקבלת עדות היה בפיסול. אלא אף דמקבלים עדות מחדש מ"מ אם כבר חתמו טרם שהוכשר בטל אשרת' דהא נכתב בפיסול וכמ"ש. אלא הא קשי' דהא זה שהיה אז פסול הרי זה כמו שאינו מכיר חתימת עדים דהא לא חזי להצטרף דפסול הוא וכמ"ש הדרישה דהוא כמו שאינו מכיר חת"י עדים וא"כ להרא"ש דסבירא ליה אף בכתיבה פסול וחיישינן לשקרא אף דהעידו לפניו קודם חתימה ואם כן בעת החתימה היה ראוי לצירוף מ"מ הואיל ונכתב במותב תלתא ואז לא היה ראוי לצירוף דלא ידע בטל האשרת' אם כן אף בזו מה בכך דהעידו עליו קודם חתימה וחזר לכשרותו מכל מקום בעת הכתיבה במותב תלתא עדיין היה פסול ולא היה חזי לצירוף כמו שא"י חת"י עדים דמ"ש ואם כן יפסול האשרת' דהוי שקר ואף בכתיבה חיישינן לשקרא בשלמא לשיטת הרי"ף לא קשה דהא דפריך הגמרא על הך מימרא דמעידים בפני' מן אר"פ האי אשרת' ולא הקשה על הך מימרא נמי דאיך מעידי' עליו קודם שחתמו הא מחזי כשקרא די"ל כמ"ש התי' ד"ה האמר כו' דעל רב לא פריך דרב ל"ל דר"פ רק הקושיא אלישנא דאמרו לי' משום דר"ה פריך. ואם כן בהך מימרא ודאי אתמר משמיה דרב לא ק"מ אבל על הרא"ש באמת קשה וצריך לומר דלא סבירא ליה להרא"ש כהנך דיעות דאין חוזר לכשרותו עד שיעידו בב"ד אף דעשה תשובה מקדם רק דסבירא ליה כאידך שנוי' דהרטב"א כמ"ש הש"ך בס"ק ס"ו דאף דכשר למפרע מ"מ דין הוא שיהיה בטל הצירוף הואיל ולא נתברר הכשרו עד עכשיו עכ"ל וכ"כ הרא"ה בחד תי' ואם כן הרי באמת ראוי לצירוף בכל אופן רק מ"מ החמירו לבטל הצירוף ודי דנבטל צירוף החתימה אבל דנוסיף ונבטל הכתיבה הואיל והוא מחזי כשקרא הא באמת אין כאן שקר דהרי היה ראוי למפרע בכל אופן להך דיעה כשעשה תשובה דאז חוזר להכשירו הא כיון דהדין דחזר תיכף להכשירו לא היה החתימה בטל ולפי זה לשיטת הרא"ש בכל אופן א"צ לקבל עדות מחדש והרי הוא כשר למפרע ואי דאין כאן צירוף הא לרא"ש לענין קבלת העדות א"צ צירוף ויכול כל אחד לקבל עדות לבדו ולכך אפשר דלא הזכיר הטור והרא"ש מענין קבלת עדות דבר דעל הרמב"ם ליכא דיוקא כ"כ דכך דרכו מבלי להוסיף רק להעתיק כפי הנזכר בגמרא אבל בטור ורא"ש ותו' י"ל כמ"ש דלכך לא הזכירו מענין קבלת עדות אבל לשיטת הרשב"א דגם בקבלת עדות בעינן צירוף לכל התי' בעינן קבלת עדות מחדש. והנה מדברי הרי"ף דכתב דהואיל ואח"כ העידו שחזר בתשובה לאו במותב תלתא כחדא הוי דבעידנ' דחתמי הנך תרי לא הוה מצטרף גבי' וכאילו בלחודא הוי יתבי לפי מה שכתבו המפרשים דסבירא להו דאין חוזר לכשרתו רק משעה שהעיד עליו בב"ד וכמ"ש המחבר גופי' בסי' ל"ד ע"ש מוכח דבדיינים לא אמרינן נמצא קרוב או פסול דכל הדיינים פסולים בדין ההוא כמו בעדים וכמ"ש באמת בתשובת מהרא"ש סי' י"ח ע"ש דהא כאן א' פסול אם כן כל הקיום בעצמותו פסול ומה זה שכתב הרי"ף כאילו תרי בלחודא הוה יתבי דהא גרע דגם הם פסולים לגמרי בדין זה וגם בכה"ג סי' ל"ו בהגהת הטור אות ו' הביא בשם מהרש"ך דאפי' מאה דיינים שקבלו עדות וא' קרוב או פסול כל הקבלה פסול. וזה אינו דהא הרי"ף נתן טעם דה"ל תרי הא אלו היו שלשה זולתו היה כשר וזהו דלא כהרש"ך ומהרח"ש הנ"ל איברא בדברי הראב"ד ברמב"ם הל' סנהדרין פ' י"א פיסקא האב ובנו כתב הראב"ד דלכך אב ובנו מונין לו אחד דכיון דאינו עולה מהחשבון הרי הוא כמו שאמר האב למחזי אתיתי דאנו פוסל בעדות וכן בדין וכו' עכ"ל הרי סבירא ליה לראב"ד בשלשה דעולה מהמנין ודאי לדון בא ה"ל כעדים הפוסל כל המעמד וזהו דלא כהרי"ף הנ"ל דמשמע דשנים כשרים ובמשנה למלך הל' עדות פי"ו הביא המגיה שם ראיה מה דפסול גר בחליצה וכתב הנ"י דהואיל ואינו מיוחדים מי הם שלשה או שנים הנוספי' משמע דאינם כשרים הד' הנשארים דאל"כ מה בכך דאיכא חד גר ועיין בת"ה סי' רכ"ו ותראה דיש לדחות ראי' זו בכמה אופנים וכמו כן הוא שנסתייע הרב שם מפירש"י דפי' על אם נמצא בג' דייני חליצה קרוב או פסול דפסול משום דאין כאן רק שנים ולא פי' דנתבטל לגמרי גם מזה אין כ"כ דיוק דרש"י רצה לפרש המשנה אליבא דכ"ע ובפרט שמואל סבירא ליה שם כהך משנה להדיא ע"ש ושמואל סבירא ליה הלכה כר"י דבד"מ תתקיים עדות בשאר ומכ"ש בדיינים ולכך פירש"י דעכ"פ בצרו ליה שלשה ולכן הך דינא צ"ע ותלוי במחלוקת רי"ף וראב"ד כמ"ש וברור: