אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, כ״ז

ויש מי שמכשיר הוא הרא"ש דדייק מהך דמעידים בפניו וחותם אף דלא הוי רק יחיד ומאן דפוסל הוא משום דהוי מחזי כשקרא ולא מטעם דלא הוה קבלה בשלשה והש"ך ס"ק ס"ב טען עליו דאלו שנים המעידים הם נעשים דיינים ג"כ והרי כאן שלשה וכ"כ המפרשים ונרא' דסבירא ליה לרא"ש דכי אמרינן בשטרות עד נעשה דיין היינו שהם מעידים ואח"כ חותמים בתורת דיינים וגם אם ראוהו בלילה למחר יכולים לקיים עפ"י ראותן וה"ל עד נעשה דיין אבל שיהיה עד ודיין כאחד בשעה שמעיד יהיה עד ודיין זה לא אמרינן רק בגיטין בשליח דהקלו שם קולות הרבה כמש"ל הרשב"א אבל לא בקיום שטרות דעלמא וגדולה מזו סבירא להרז"ה לומר ולחלק בין גיטין לשאר שטרות דאפי' הם א"י להעיד ומה שאמרו מעידין בפניו וחותם ר"ל עדים אחרים אבל לא הם אלא שביטל דעתו נגד דעת רש"י אבל עכ"פ סבירא ליה לרא"ש כולי האי לא נאמר שיהיה עד ודיין כאחד וסבירא ליה לרא"ש דאל"כ קיום שלשה למה לנו תסגי בשני' דהא העד המעיד יצטרף עכ"פ והרי כאן שלשה כדאמרינן בגיטין דלכך סבירא ליה למ"ד דנותנה בפני שני' דשליח נעשה עד ועד נעשה דיין ואם כן אם שנים מעידים א"צ רק לדיין אחד ואם אחד מעיד תסגי בשנים ועיין לקמן בסעיף כ"ט בשלשה וכו' ומת אחד מהן דצריך לכתוב וחד ליתוהי ומה צורך הא העד שהעיד מצטרף ודוחק לומר דלא מיירי בקיום רק באופן שהן בעצמן הכירו החתימות ולא היה זולתן עד דזה דוחק ולא מצאו בשום מקום קיום בשנים כמו שאמרו בגט דסגי בשנים דמצרפים השליח ואף כאן העד וצ"ל להרא"ש לא דקיום שטרות חמור בעצם מן קיום דגט דא"כ קשיא לרא"ש קושית הרמב"ן מה שטען על הרז"ה דפריך בגיטין והא קי"ל בדרבנן עד נעשה דיין ופירש"י בקיום שטרות וקשה מה קושיא הא באמת הך קולא דיהיה עד ודיין כאחד לא אמרינן בשטרות רק בגט ואם כן מה פריך אלא דודאי בעצמותו אין הבדל דמ"ש רק הואיל בקיום שטרות לפעמים הדיינים בעצמן הם מכירים חת"י עדים וליכא כאן עד המעיד ובעי שלשה ושלא תחלוק בין קיום לקיום הצריכו תמיד שלשה ואתו למיטע' משא"כ בגט לעולם הצריכו דשליח ימסור בפני שנים ואין כאן חשש. וא"כ שפיר פריך והא קי"ל בדרבנן עד נעשה דיין דידע דקולו של רבנן גורם שיהיה עד נעשה דיין רק מה שלא אמרו כן בקיום שלא לחלוק בקיום וכמ"ש וזה לא שייך בגט וא"ש. וכן נראה דיוק לשון רש"י שם בכתוב' עד נעשה דיין שהרי שנים העידו על חתימת ולא פי' יותר דאלו שנים הן עדים וב"ד כחד כמ"ש הרמב"ן במלחמות אלא דזה לא אמרינן וכן מצאתי ברא"ה לכתובות דכתב בהך פסקא דעד נעשה דיין בסוף דבריו ותמה האיך מתקיימת עדותן בפני ג' והא שלשה בעינן ואפילו יחיד מומחה דכשר בד"מ נראה שאין קיומו קיום עכ"ל הרי דהניח הדבר בתימה וש"מ דלא סבירא ליה הך דאלו נעשי' עדים ודיינים כאחד אף דהביא שם הך דגיטין וש"מ דסבירא ליה לחלוק כמ"ש וכן נראה נכון ולדיעה קמייתא צ"ל הא דכתב בתשובת הרמב"ן דהעידו העדים בשעת הקיום לא היו במעמד אחד דלא העידו רק זא"ז כל פעם רק עד אחד דאל"כ הא עדי' מצטרפים והרי כאן שלשה דיינים אלא ודאי דהעיד כל פעם רק ע"א ובפני א' דאף בצירוף לא היה רק ב' וזה דוחק ויותר אפשר לומר דסבירא ליה לרשב"א הואיל וכתבו במותב תלתא כחדא הוינא משמע דהך תלתא החתומים ואלו לא היה כחדא אך שם בתשובה משמע דלא היה כתוב במותב וכו' והנה לדעת הריב"ש לעיל בסעיף ז' דעדים יכולים להעיד מפי כתבם בקיום יש לכאורה ראיה לדיע' קמייתא דאל"כ למה אמרינן משחתמו אין מעידין בפניו הך עדות בפניו מה צורך ואם בעינן קיום ולא הגדת עדות דיש נ"מ טובי כמש"ל באורים ס"ק כ"ב ע"ש מ"מ הא הם חתמו דזה חת"י עדים וה"ל כעדות דמה לי שאמרו בפה או בכתב הא בכתב מהני וא"כ תיכף במעמד ההוא כשחתמו אף הוא יכול לחתום דהא הכל במעמד אחד וכאילו העידו בפניו וחתימתן והעדאת' באי' כאחד ואין כאן מחזי כשקרא כי בחתימתן אף הוא יכול לחתום והרי כאן צירוף אלא צריך לומר דמה מהני כתיבתן כולי האי לא אמרינן דיהיה כתיבתן מועיל לצרף שהם ג"כ דיינים על כתיבתן וכאילו נתקבל העדות בג' זהו לא אמרינן רק במעידים ע"פ ולא בכתב והבו דלא יוסיף ודוק ודע שדברי מרן מהרש"א קש' להולמן שכתב שם בכתובות דף כ"א ע"ב ד"ה וש"מ דהא דאמרינן ש"מ דיינים המכירים חתימת עדים א"צ להעיד לפניהם ופי' התו' דסלקא דעתך דלא נימא דראי' גדולה משמיעה דלפעמים אין מכירין כי אם ע"י ראי' בלילה וכו' ופי' מהרש"א דעל יום קאמר דסלקא דעתך נגזור אטו ראו בלילה אבל באמת אם ראהו בלילה פסול דאין לומר גם בזה בקיום שטרות הקלו עכ"ל ודבריו צריך עיון דכל טיבו של ראהו בלילה דלא אמרינן בי' עד נעשה דיין דכיון דלא מצי לדון תיכף עפ"י אותו ראיה אם כן ה"ל עד ואין עד נעשה דיין אבל בקיום שטרות דעד הוי דיין מה בכך דראה בלילה הא עד נעשה דיין וכ"כ הרז"ה והרמב"ן וכן מבואר בש"ע לעיל סימן ז' דבדרבנן עד נעשה דיין ואולי אפשר כוונת מהרש"א דאמת דבדרבנן עד נעשה דיין אבל מ"מ הגדה בעינן בשלמא בראה ביום היינו הגדה דראיי' המוכשר לדון תיכף ע"פ הוי כהגדה אבל בלילה אמת דעד נעשה דיין אבל מ"מ הגדה בעינן דהא דעפ"י אותו ראי' א"א לדון ובד"מ ובד"נ בעינן הגדה דכתיב אם לא יגיד ולכך אם ראהו בלילה והם שלשה יעידו שנים בפני שלישי וכן שלישי ושני בפני הא' והא' ושלישי בפני הב' כדי שיתקיים הגדה ואח"כ נעשו דיינים דעד נעשה דיין בקיום אבל הגדה מיהא צריך וא"ש בזה מ"ש דבזה לא שייך בקיום שטרות הקלו דבשלמא דבר שיש בו טורח או אינו בנמצא ולא שכיח וא"כ יחסר בזמן מהזמני' והקלו להכשיר בקיום שטרות בכל גווני כדי שיהיה הקיום מצוי בכל זמן אבל כאן שאין חסר אלא הם העדים יגידו דבריהם משפה ולחוץ וזה אפשר בכל זמן ומקום כיון שראו וידעו ולכך לא שייך הקלו ודוק כי זה נראה דהוא כוונתו אך עם כל זה יחיד הוא בדבר הזה כי לא מצאנו לו חבר: