אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, י״ג

אבל מעולם לא ידענו עדות זה כו' ברור כמ"ש הש"ך אפילו יש כאן שני עדים על כת"י הוא וחבירו מ"מ כל שאינו זוכר לא מכשיר לרמב"ם ואל תשגיח בתשובת דרכי טעם סי' ה' דכתב בדאיכא אחר המעיד עמו על כת"י א"צ לזכור והיינו כסברת הרא"ש וזה אינו דהא אפי' ביש עדים אחרים המעידים על כת"י נתן הרמב"ם הטעם דלכך א"צ לשאול אם זוכרים הואיל דאינם נאמנים לגרוע כח השטר משמע הא ביש להם מגו דהא הם עצמן ג"כ מצטרפין להעיד על כת"י ואם כן יש להם מגו דשתקי הן נאמנים דאינם זוכרי' כלל ולכן יפה כתב הש"ך והב"ח והלח"מ דלדעת רמב"ם אפילו נצרף עמו אחר מ"מ כל שאינו זוכר הרי הוא נאמן דאין זוכר דהא יש לו מגו דשתק והשטר בטל כחספא ולכן אפילו לרבי דסבירא ליה על כת"י הם מעידים כל שאין זוכר אם אומרים זה כת"י וזה כת"י חבירו השטר בטל דהא יש לו מגו ואם כן נאמן דאינו זוכר ומעולם פסול כמו בכת"י יוצא ממקום אחר אלו היה להם מגו להאמינם. ובהכי ניחא דאמרינן שם דף כ"א דאי דמספקא לי' לרבי נ"מ במת חד וכו' ולא אמרינן בפשוט דאי אינם זוכרים העדות דאי פשיטא לרבי דעל כת"י מעידים השטר כשר ואי מספקא לי' השטר בטל דהא איך אפשר להעיד על מנה בשטר כל שאינו זוכרים א"ו אף לרבי אף דעל כת"י מעידים כל שיש להם מגו נאמנים דאין זוכרים והשטר בטל וא"ש אך יש להבין דברי ירושל' הביאו התו' והרא"ש דאמר הא דפליגי ר' יוחנן ור"ה אי יכול להיות נזכר מתוך השטר או מעצמו תלי' במחלוקת רבי ורבנן לפי הנ"ל כמעט אין לו הבנה דפי' הרא"ש אי אפשר לומר דאם אין זוכר מעצמו סבירא ליה לר"ה דעל כת"י מעיד ולכך בעינן שנים דהא לפי הרמב"ם מעולם השטר בטל וצ"ל לשיטת הרמב"ם כך פי' דודאי כתב הרמב"ם בעצמו הא דמהני זכירה מתוך השטר קל הוא שהקלו בד"מ דשורת הדין לא מהני זכירה מתוך שטר רק מעצמו רק הואיל ועל הרוב אין העדים נזכרים רק מתוך השטר ואם כן לעולם יתבטל השטר ולכך הקלו דגם זו יהיה מועיל וסבירא ליה לירושלמי דגם ר"ה ס"ל כן רק בזה נחלקו ר"י סבירא ליה דכיון דהקלו עשו לגמרי כאלו זוכרו בעצמו שהרי הוא מעיד על מנה בשטר לגמרי וא"צ צירוף אף בנזכר מתוך השטר ור"ה ס"ל דלא כל כך הקלו רק שורת הדין אם אין זוכר אפילו בצירוף אלף עדים אינו מועיל דהא השטר חספא והקלו חכמים דהואיל דנזכר מתוך שטר דיהיה מהני צירוף עוד ע"א ויהיה נחשב כמעיד על כת"י וזהו הקולא שהקלו דיועיל צירוף ולא לבטל שטר כחספא כיון דעכ"פ נזכרים מתוך השטר אבל עכ"פ בעינן שנים דאיך אפשר לומר על מנה בשטר כיון דזולת השטר אין זוכר כלל וא"ש רבי יוחנן כרבנן ור"ה כרבי ובנזכר לגמרי לכ"ע סגי בע"א כמ"ש הרא"ש ופסקינן כרבי יוחנן דהקילו לגמרי וא"צ אפילו צירוף כלל וא"ש ומה שהקשה הריטב"א על הרמב"ם מהך דג"פ דאמר רבא אין חתי' ומיהו מקמי' ר"א לא חתמתי וכפתי' ואודי וא"כ דבאמת היה מזויף לא היה רבא זוכר העדות כלל וא"כ בלא"ה בטל אין כאן קושי' דשם כת"י יוצא ממקום אחר הוה דרבנן בקיאי בחתימת ידייהו ומי לא היה מכיר חתם רבא ועוד אפשר גוף הלוא' בע"פ היה אמת רק הוא עשה שטר לטרוף ממשעבדי בזיוף וא"כ נזכר רבא גופו של עדות: