ויש אומרים דאפילו מספר וכל זה דעת הרא"ש דהוכיח מדאמר אביי דלחתום אחספא ולא דלכתוב תשרק צפע"ס וכדומה והש"ך דחה אותו דבלא"ה י"ל דלכתוב אריש מגילתא וא"צ חספא ובאמת כ"נ מדברי התו' ריש פ' גט פשוט. אך יש להבין באמת במילתא דאביי דכאן בכתוב' אמר אחספא והוא גופא אמר בפ' ג"פ מאן דמחוי חת"י בב"ד לא לחתום כי אם ארישא דמגילתא וכו' ולכן נראה דיש להבין מה מועיל רישא דמגילתא דילמא יהפכו ודרך משל החתימה שתי יכתוב שטר באורך ויהיה מקושר ואי דיש לו רק ע"א יחתום עוד ע"א שיהיה באמת בשעת הלואה ויחתום פסול למלאות שלשה כדאמרינן בגיטין דף פ"א ע"ש ואם כן יוציא ממון מן הלוה והלקוחות ע"פ ע"א ואותו ע"א שהיה באמת במעמד הלואה יחשוב שבאמת השני עד דעדי שטר חותמין זה שלא בפני זה ואתא לקלקולא ולכן נר' דבב"ב אמר אביי האי מאן דבעי לחוי חת"י בב"ד איירי דאין הב"ד מצוין לעשותו כי חושבין שיבואו עדים רק הוא מעצמו עושה כן אם כן הוא לעצמו צריך לחוש לבל יקרה לו תקלה ולכך אמר בחתם בריש מגילתא תו ליכא למיחש דיעשה עליו כת"י כי כת"י במקושר דעת התו' נראה בריש פ' ג"פ דלא מהני ע"ש אבל בכתובות דאמרינן דב"ד משיאין לו עצה לחתום בב"ד והב"ד מחויבין להשגיח שלא יצא ע"י תקלה לשום איש ישראלי ואם כן אף אריש מגילתא אין מניחין לחתום דילמא יהיה נעשה עי"כ מקושר כהנ"ל ולכך בעינן דוקא אחספא וא"ש ודוק:
אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
