אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, י״א

ממנו לבדו הש"ך הביא דעת רבוות' דאף עפ"י שהוא מקיום מ"מ בעינן שתי שטרות. והקשה הש"ך איך יובן לשיטתם הא דאמרינן שדי חת"י אחספא ומקיימין ממנו ולכן תי' הש"ך דלכך בעינן שתי שטרות דחיישינן שטר ההוא אעפ"י שקרא עליו ערעור ונתקיים מ"מ זיוף הוא ולכך בעינן ב' שטרות ואם כן הך דחותם בפני ב"ד אחספא דודאי חת"י הוא תו ליכא חשש ודבריו דחוקים דהוא גופי' כתב בס"ק הקודם דליכא למיחש לזיוף אם הב"ד קיימו שטר ומכ"ש אם נקרא עליו ערעור דליכא למ"ד דחוששין לזיוף ולכן ברור הטעם דלכך בעינן ב' שטרות כמש"ל דאחד מהן יכול לזייף ממנו כמ"ש המרדכי בשם ר"ת ומה שהקשה הש"ך מהך דשדי ח"י אחספא לק"מ דהא דמצריכינן כל הני תנאי בקיום דחוששין דלמא זייף אבל אי ברור לנו דלא זייף פשיטא דמהני הקיום בדמיון משטר לשטר וזהו עיקרו של הקיום רק במקום חשש זיוף הוסיפו להחמיר ולהצריך שיהיה ב' שטרות וכדומה להנצל מזיוף ולכך בעובד' דשדי חת"י אחספא הא ידוע לנו הב"ד דחתם ידו אמת דהרי עומד בב"ד ורוצה להעיד על חת"י בלי פקפוק רק אנן לא שבקינן לי' לבל יצא תלתא ריבעי דממון אפומי' ולכך אמרינן דיחתום אחספא ויהיה מקיום זולתו אבל מ"מ לב ב"ד יודעים דחתימתו אמת ואם כן אין כאן צורך להרבות בחומרות ואזהרות ודי דנוקמי אדין קיום להכיר חת"י משארי כתב ידו ולדמותו ובזו חת"י אחספא שוה לאלף חתימות במקום אחר דהא אמת דחתם ולק"מ ודוק וכן משמע קצת בש"ך גופא ולכן לדינא אין לנו אלא כמ"ש הרמב"ם וש"ע דמקיימין ממנו לבדו דכיון דלא קי"ל כסברת ר"ת רק כמ"ש הרמב"ם שמא זייף הכל: