אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, א׳

או כתבתי ללות וכו' עיין אורים דפי' הב"י דטוען ממני נפל ואתה מצאתיו ולכאורה קשה איך פסק דנאמן דנפל במגו דמזויף דהא הרמב"ם פסק בהלכות גירושין פי"ב וכן הש"ע א"ע סי' קנ"ב סעיף יו"ד בגט שלא נתקיים רק ע"פ הבעל רק טוען ממני נפל ואתה מצאתיו דאינו נאמן וע"ש בכ"מ דכתב דאע"פ דיש לו מגו מ"מ לא מהימן וצ"ל דהוי כמו במקום חזקה אלימת' דלא אמרינן כן וא"כ אף כאן איברא ראיתי שם במ"מ דכתב על זה דלנפילה לא חיישינן שאין האסורים כדיני ממון עכ"ל הרי דעתו לחלק בין גט שהוא מילתא דאסור' לממון אך לא ידעתי טעמו איך נקל יותר באיסור א"א מן הממון ואולי ס"ל דרוב מזהרי זהירי ולא מאבדי' שטרותם רק אין הולכין בממון אחר רוב אבל באיסור' הולכין אחר הרוב וזהו דוחק גדול דאם הוא רוב אין אומרים מגו במקום רוב ולכן אפשר לומר דס"ל דבאיסור א"א כיון דהתירה תלוי בגט הוא הבעל נזהר בשמירתו למאוד לבל יהיה המכשלה כזו תחת ידו ולכך הוי חזקה אלימת' ולא אמרינן בי' מגו משא"כ בשטרי ממון אין משגיח כ"כ ואינו רק איבוד ממון בעלמא ואינו חזקה אלימת' ולכך נאמן במגו ועם כל זה צ"ע מנ"ל לחלק זה בלי ראי' מהש"ם. וכן משמע בגמ' בשנים אחזין בשטר דאמרינן דלוה טוען שלך היא ופרעתיך ולא אמרינן נמי שטוען הלוה כתבתי ללות ולא לויתי וממני נפל א"ו דאמרינן שם דלמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו הלוה נאמן ובכה"ג אינו נאמן ואמת כי ראה זה מצאתי לאסיפת זקנים שכתב בשם הריטב"א על הא דלוה אמר שלך היא ופרעתיך וה"ה דיכול לומר כתבתי ללות ולא לויתי אלא דבעי לאוקמי בשטרי אקניית' דמשעת קנין שעבד נפשי' אך מזה אין ראי' דכוונת הריטב"א לומר שיכול לומר לא לויתי ואתה אחזת בו אבל עכ"פ מוכח דבשטר קנין לא מצי למימר כתבתי ללות ואפילו טען שנפל דהא המוציא שטר הקנאה בשוק אי לא חיישינן לפרעון אפילו אין חייב מודה יחזיר ואיך ניחוש לטענתו במגו וכמ"ש הריטב"א: