אם יחתמו זא"ז וכו' אבל זה תחת זה אין לחוש דשני שטרות בע"א אין מצטרפין סמ"ע והקשה הש"ך הקי"ל לקמן סי' נ"א דמצטרפין ותי' הש"ך דבכה"ג כל ע"א בשטה אחת הזיוף ניכר ואינם מצטרפין וכן נראה מדברי תו' דבדף קס"ד דבתוך ד"ה גופא נר' דסבירא להו דשני שטרות בכל אחד ע"א מצטרפין ואילו בריש פרק ג"פ בד"ה מקושר כתבו דאם עדים חתומים זה תחת זה ליכא למיחש דיעשה שטר ועד בשיטה א' דה"ל רק ע"א וקשה הא מצטרפי ועכצ"ל כמ"ש הש"ך דבכה"ג אינם מצטרפין. (מיהו לקמן כתבתי דתו' ס"ל דצריך להיות שני עדים רק א' אינו מקוים ודברי תו' בדף קס"ד דיחתום עוד ע"א ואם כן י"ל כאן אין כ"כ פנוי שיחתום עוד ע"א ויכתוב שטר ודוק) . וכן נראה מ"ש בדף קס"א ד"ה וניחוש דכתבו א"נ העדים שחתמו בראשונה הם מטייטי' בגליון שלמטה משטר בחוץ שלא יבא אדם ויכתוב שטר באותו גליון ויהיה העד לוה שזהו כת"י והיינו דבהך תי' סבירא ליה לתו' וכן בקושי' שבמקושר דחתמו עדים מבחוץ לא חתמי' זה בצד זה רק זה תחת זה ואם כן לא שייך שטר ועדים בשטה א' וא"ש ומיושב קושי' מהרש"א שם ע"ש. אך לפמ"ש הרמ"א בסי' מ"ו ס"י בהגה. דע"א החתום בשטר אף שכ"י יוצא ממ"א צריך לזכור העדות בע"פ ואם כן ליכא למיחש לפסול דאם יזייף ויעשה שטר מזויף איך יזכור מ"ש בשטר הא באמת לא היו דברים מעולם (ועיי' מש"ל בסי' מ"ו מה שיש לומר בזה) משא"כ בשטר בב' עדים וכת"י ממקום אחר ניכר א"צ לזכור וכמו כן לפמ"ש הרמ"א ס"ס מ"ו בשם הריב"ש דע"א החתום בשטר יכול לחזור אפילו כת"י יוצא ממ"א ע"ש אם כן מרתת לזייף דהא אפילו בשטר בב' עדים סבירא להו לתו' בדף קס"ב ד"ה שאין למדין די"ל דמירתת לעשות שטר חדש מזויף פן יכחישו העדים רק הפוסקים לא סבירא להו דמה בכך דיכחישו כיון שהגיד וכו' אבל בע"א דיכול לחזור פשיטא דמירתת ואינו עושה שטר בע"א דיכחישו ויהיה נאמן ודוק. ועיין מש"ל בסי' מ"ו ויותר נר' דמ"ש זה תחת זה הרצון בשבי שיטות ולא בשיטה אחת אבל מכל מקום אין מכוונים זה תחת זה אלא הראשון היה חתום בחצי השיטה שניה אבל העד השני חתום תחתיו בראש שיטה וליכא כאן חשש כלל וכוונה בשני שיטין אבל לא מכוונים להדיא זה בחצי שטה שניי' וזה בראש השיטה ופשוט:
אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
