אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, ח׳

אבל א"י לטעון להד"ם ומזו נראה להליץ בעד הרמב"ם דפסק שם בהלכות גירושין דאם הרחיק בגט ב' שיטין דכשר בע"מ וקשה הא הוי מזויף מתוכו דההבדל דיש בין מזויף מתוכו לשטר שיכול לזייף דשטר שיכול לזייף ניכר ולא שייך דנסמוך על ע"ח דהא ניכר הזיוף מתוכו ויהיה צריך ע"מ משא"כ במזויף מתוכו יש לחוש דלא ירגישו בזיוף ויסמכו על ע"ח לבד ואף בזה בהרחקת ב' שיטין הא יש לחוש לזיוף ולא ירגישו בו כלל ויסמכו על ע"ח וצ"ל דהרמב"ם סבירא ליה כרבינו יונה וסבירא ליה כי אמרינן מודה ר"א אם מזויף מתוכו היינו כשהשטר חספא בעלמא ולכך אין להכשיר בע"מ דהרי הגט חספא בעלמא אבל כאן דלהד"ם לא מצי לטעון אם כן אף בגט העדים מעידים על גופו של גירושין ואף הוא משוי' לי' כריתות דהא הם מעידים על גופו של גירושין ולא מיקרי מזויף מתוכו לענין גט וכשר בע"מ והא דלא מהני כאן בשטרי הלואה ע"מ לא מטעם מזויף מתוכו רק דהוה שטר שיכול לזייף ולא סמכינן על ע"מ כדלעיל בסי' מ"ב ע"ש. ולפ"ז בשטרי קנין דמכשיר הרמ"א לעיל שטר שיכול לזייף בע"מ אף בהרחיק ב' שיטין כשר בע"מ כמו בגט לשיטת הרמב"ם. והנה בהא דאין למדין מש"א ועדי מסירה מעידין דהיה כך כתוב בו נראה לומר דכשר וה"ל דין שטר דכי אמרינן מזוייף מתוכו או שטר שיכול לזייף פסול אי הפסול בכל שטר ואם כן הוי חספא בעלמא אבל כאן כל השטר כשר רק החשש בש"א ואי אין ע"מ אין למדין ממנו ומה יכול לזייף יש כאן ואי יבאו ע"מ יכשירהו והגע עצמך מחק בשטר ועדים מקיימים אותו אחר החתימה כשר כדלעיל ס"ס מ"ד ואף זה כמוהו דאלו ע"מ מקיימין דלית חשש בש"א. ומה שהבאני לזו הוא להבין דברי הר"ן בגיטין שהקשה בפ"ק על הא דפרכינן בשטרי פרסאי דמסרי' באפי סהדי ישראל והא בעינן למהדר בש"א והקשה הר"ן הא השטר לא נפסל בכך ותי' כמש"ל בשמו דפרסאי' מניחי' שיטות הרבה פנוי ויש כאן זיוף לולי החזרתו מענין של שטר ע"ש וקשה תינח בהך דפ"ק דגיטין אך בפרק ב' דגיטין דאמרינן האי שטרי דנכתב בלשון פרסי וחתימי עליה סהדי ישראל כשר ושם נמי פרכינן והא צריך לחזור ומה יאמר הר"ן דשם דילמא באמת אין למדין מש"א ושם לא שייך תי' שלו דהא העדים הם ישראלים כשרים ונזהרים לבלי הרחק רק ש"א כראוי וצ"ע לכאורה. ולכן לפמ"ש ניחא דגם הר"ן מפרש כפי' רשב"א דהקושי' הוא דאמרת כשר משמע לגמרי והא בעינן שיחזור ובאם לאו על כל פנים ש"א פסול רק בהך דשטרי פרסאי דמסרו באפי סהדי ישראל סבירא ליה דא"א לומר כן דאם אין פסול בגוף שטר רק בש"א אם כן לא מקרי מזויף מתוכו וכדומה ואם כן כשר בע"מ דיעידו כן דהא בלא"ה כל הכשרו של שטר שם הוא עפ"י ע"מ ומפיהם אנו חיי' ואם כן אם הם מעידים על ענין שטר מכל השטר למדין ואין כאן פיסול ולכך הוצרך הר"ן לומר דיש כאן חשש פיסול לכל השטר דאולי הרחיקו הרבה ואם כן הוי שטר שיכול לזייף ולא מהני ע"מ כלל דסוגי' שם כר"א דלא הכשיר ר"א רק בגיטין כמ"ש התו' ורא"ש ורשב"א ע"ש וא"ש אבל בפ"ב דלא נזכר דבר מע"מ שפיר י"ל הקושי' כמו שפי' הרשב"א דכשר לגמרי משמע מיהו יש לדחות ולומר דבפ"ב בתר דמשני במהדר פריך ואלא מה קמ"ל וכו' ומזה משמע הקושי' מעיקרא היה בממ"נ אי לא מהדר למה יהני ואי מהדר מה קמ"ל ומשני לעולם דמהדר וא"ק מה קמ"ל קמ"ל הא דה"א דבעינן אשורית וכו' וא"כ ל"ל בקושי' דילמא דשטה פסול דעדיין קשה מה קמ"ל דכל סגנון הקושי' הוא בדרך בממ"נ והתרצן באמת היה יכול לשנוי' דשטה פסול וקמ"ל דלא בעינן אשורית רק למה ישני מילתא דלא קושטא כיון דהעדים ישראלים ודאי מהדרי ואין כאן פסול ולכך הוקשה לעיל בפ"ק דלא פריך מה קמ"ל וגם העדים גוים אין דרכם להדר וכו' וא"ש וזה יש לכוון בתו' ג"פ דביקשו להביא ראיה מפ"ב דאפי' בשטה א' פנוי פסול מדלא משני דיש רווח שטה וכתבו דחדא מניהו משני ואח"כ פלפלו מהך דפ"ק ולסוף כתבו מיהו מסתבר' גזרה הרחיקו אטו לא הרחיקו ויש להבין למה תחילת ראי' שלהם מפ"ב ולא מהך דפ"ק דאיירי בהו אח"כ דפריך והא לא מהדר ומשני דמהדר ולא משני דשטה אחד חלק ודוחק לומר דכוונו לתי' הר"ן. וגם מתחלה פלפלו בראי' ולבסוף העלו דבר בסברא אם כן טורח פלפול למה וגם קשה לסמוך על סברא ולפסוק דין. ולכך נראה דלראי' גמורה נתכוונו ולכך הביאו מפ"ב דקשה למה משני במהדר ולא משני דשטה א' חלק ול"ל היא היא דזה אינו דלא יהיה קשה מה קמ"ל דטובא קמ"ל דלא גזרינן הרחיקו אטו וכו' ול"ל דזה סברא פשוט' דליכא לטעות בי' ולזה סיימו התו' דזה אינו דודאי מסתבר דיש לגזור ואם כן טובא קמ"ל ועכצ"ל דבאמת גזרינן ודברי התו' מוכרחים ודוק ולכך הביא מפרק שני כי משם הכרח ודוק כי זה ברור: