אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, ה׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

דייקינן בסהדות' ע"פ כו' דעת הש"ך הואיל וידעי העדות בע"פ אף דבאמת לא קראו מה שבשטר מכל מקום בדיעבד כשר וכבר צווח ע"ז הסברא בפרישה דמהכ"ת יועיל עדותם במה שעשו מהעול ולא ידעו מה חתמו והיש לך דבר שיוכל לזייף יותר מזה. ובאמת דבריו מסתברים ויש לו ראי' מגמרא פ"ק דגיטין דפריך על מימרא דרבא דאמר האי שטרא פרסאי דמסרינן באפי סהדי ישראל גבינן בי'. ופריך והא לא ידע למקרי וכן פריך בפ"ב על אמימר האי שטרא פרסא' דחתימי עליו סהדי ישראל והא לא ידע למקרי ומה קושי' מסתמא דמילתא יודעים טיב עדות בע"פ ואם כן אף דחתמו דלא קראו מכל מקום כשר וכן מוכח מתו' ורא"ש בפ"ק דע"מ ידעו מה כתוב בשטר דכתבו על שטר שיכול לזייף דלר"י הא ע"מ ידעי ולא פריך אלא לר"א וש"מ דע"מ ידעו מה כתוב בשטר ואם כן מה קושי' א"ו דכה"ג לאו שטרא כלל וכן כתב בעה"ת שער יו"ד ח"ב ד"ג בשם גאון שטר שאחד מהעדים יודע לקרות והשני א"י אם אותו דא"י זוכר עדותו בע"פ יבא ויעיד דע"א בכתב וע"א בע"פ מצטרפין עכ"ל הרי דמשוי להאי דזוכר עדותו וא"י לקרות לעד בע"פ ומשוו לי' לצירוף לעדות בע"פ אבל לא לעדות שבשטר וזהו מבואר להדיא דלא כש"ך דלש"ך הרי עדות גמורה אף בשטר דאינו יכול לקרות. אמנם גם פי' הסמ"ע דפי' דתמיד צריכין לומר דאקרון למאן דידע למקרי רק כשזוכרין שאלינן לי' אם נתנו לקרו' לאחר ואם אמרו כן השטר כשר אבל כשאין יודעים ע"פ אין אנו שואלים אותו ומחזיקינן בפיסול אבל אם אמרו כן בלי שאלה דנתנו לאחר לקרות מכשירין והדוחק בפי' הזה מבואר הן מצד הלשון בטור והן מפאת הסברא ועוד קשה איך סתם הרמ"א הא לדעת הרמב"ם לקמן בסי' מ"ו כל שאין העדים יודעים מה שהיה כתוב בשטר בע"פ שורת הדין דשטר פסול רק בכת"י יוצא ממ"א אין אנו מאמינין אותם וביש להם מגו נאמנים ולכך בשטר שנשרף והם עדי שריפה צריכין לזכור לדעת הרמב"ם וכמש"ל בסי' מ"א לדעת הרמב"ם בשם רי"ו ועיי' מש"ל סי' כ"ח ומ"א ולקמן סי' מ"ו ואם כן אף כאן הא יש להם מגו דלא אקרוהו למאן דידע למקרי ואם כן אם אמרו אין אנו זוכרין יפסול אף בכת"י יוצא ממקום אחר ונתנו לקרו' ואיך יסתום הרמ"א דלא כרמב"ם. ולכן ברור דודאי אם יודעים שלא נתנו השטר לאחר לקרות שלא היה בעיר מצוי מי שיודע לקרות וכדומה ודאי פסול השטר כמבואר בגמרא ובעה"ת הנ"ל רק סתמא דמילתא אוקמינן השטר בחזקת כשרות כיון שכת"י יוצא ממ"א ואמרינן דנתנו לקרות ואף דריעות' לפניך דאינם יודעים לקרות נגד זה טיבות' לפניך דיודעים מה היה כתוב בשטר ואמרינן אין זה אלא דנקרא לפניהם ומכשירין השטר ואם כן אף דאמרו דלא קראו לפניהם לא מהימני כיון שכתב ידם יוצא ממקום אחר אבל אם אין יודעים מ"ש בו וריעותא לפנינו דאינם יודעים לקרות אי אמרו דקראו אחרים לפניהם נאמנים וכשר השטר ואם לאו פסול וא"ש:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.