אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, ג׳

וכן נראה לי עיקר הש"ך בס"ק ד' חולק אהכרעה זו והטיב אשר דיבר אך יש לתמוה על הרמ"א דאיך סתום והכריע כאן כהרא"ש הא ראי' הרא"ש מהך דר' פפא בשטר שעלה בערכא' שגבה ע"י עדים מסל"ת ש"מ דשנים מהני דמ"ש חתימה ע"י קריאה מעדים אחרים ומ"ש גבי ע"י עדים אחרים ולזה הכריח הרא"ש סברתו דבשנים כשר וזהו לפי דסבירא ליה לרא"ש דרשב"ג דפוסל בשאר שטרות אף בדיעבד פוסל וקשי' ליה שפיר מהך דר"פ ולכך הוצרך לחלק כמ"ש אבל הר"מ דסותם לקמן בסעיף ה' כמחבר דאי אמרי אקרינן למאן דידע דמהני וצ"ל כמ"ש הש"ך שם דסבירא ליה למחבר דאף רשב"ג דפוסל בשארי שטרות היינו לכתחילה אבל בדיעבד מודה דכשר ואם כן דרמ"א דסותם כוותי' ש"מ דסבירא ליה כוותי' ואם כן אין כאן ראי' מהך דר"פ דאין לך דיעבד גדול מזה דכבר נעשה השטר בערכאות ואין יהודי המבין וכי יניחנו בלי גבי' ופשיטא דיכול לסמוך ואם כן מנ"ל הך דינא דרא"ש כיון דכשל עוזר וצ"ל דלא סבירא ליה לרמ"ח הך סבר לחלוק בין תחיל' לדעבד והא דסתם בסעיף ה' כמחבר משום דמשמע לי' לישנא דמחבר דהיו שנים קוראים לפניהם וכבר הסכים הוא לדברי הרא"ש דשנים מותרים לקרות ואף דלישנא דהרב ב"י לא משמע כן מכל מקום טעם הרמ"א היה כך ולכך סתם וא"ש: