אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, ב׳

יתרגמו להם הקוראים הקשה הש"ך דבא"ע סי' ק"ל סעיף ט"ז סתם המחבר והרמ"א כרמב"ם דצריך דוקא העדים להיות מבינים לשון הגט ואין לסמוך על המתורגמן. ונראה דהא בלא"ה צריך טעם לחלק מ"ש הש"ך למה בקריאה לפניהם מהני ובמתרגי' לפניהם לא מהני ולכן נראה דכל הקולא הוא מפני תקנת עגונו' כמבואר בגמרא גיטין דף י"ט ע"ב לרשב"ג ע"ש ואם כן יש לחלק בעדים שאין יודעים לקרות כלל יש כאן תקנות עגונות כי מה תעשה העני' הלזו דאין מצוי לה עדים אחרים כי אם אלו העדים דאינם יודעים לקרות והם ע"ה וכי בשביל זה תעגן ותשב ולכך הקלו חכמים לסמוך אקריא' שארי העם משא"כ העדים היודעים לכתוב בלשונם ובכתבם רק בלשון זה אינם מבינים מה תקנת עגונות שייך בזה יכתבו בלשונם ובכתבם הא גט בכל לשון כשר ולכך פסול ובחדושי לא"ע בררתי זה בראי' ברורה ואם כן עד כאן יש לחלק במה דפוסל רשב"ג בשארי שטרות ומכשיר בגיטין וע"כ הטעם משום תקנות עגונות בזו שפיר י"ל כהנ"ל אבל מה שרשב"ג מכשירר בשארי שטרות נמי ע"כ לא מתורת תקנה רק מפאת הדין ואם כן בזו ודאי דאין הבדל בין אי קרוא לפניהם או מתרגמין כמש"ל דבזו קושי' הש"ך נכונה דמ"ש. ואם כן הרמ"א דהביא כאן דברי הרא"ש להלכה דבשני עדים קוראים אף בשאר שטרות כשר וצ"ל דסבירא ליה דאף רשב"ג דפוסל בשארי שטרות מודה בב' עדים ואם כן אף מתרגמין לפניהם כשר דכיון דב' עדים בשארי שטרות כשר ש"מ לאו מתורת תקנה רק מדינא ואין לחלוק בין קריאה לפניהם או לתרגום כמ"ש וא"ש ומה שלא הביא רמ"א בא"ע דבשנים אף לתרגם מותר כיון דבשנים א"צ לתקנה הוא דבגט לחומר א"א חשש הרמ"א לדעת החולקים ארא"ש וסבירא ליה דאף בשנים חולק רשב"ג ואם כן אף בשנים שייך תקנה ואם כן במתרגמין דליכא תקנה פסול ולכך הניח הדבר כמ"ש מחבר וא"ש ומה שיש ביותר לדקדק על גוף הדין לרמב"ם בביאור דברי ירושלמי הארכתי בחדושי לא"ע ע"ש: