אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, כ׳

ואם כתבו העדים וכו' כבר כתבתי דכתיבה זו בין עד לעד בש"א לא מהני כאשר כתבתי בטעמא דמילתא ע"ש ואם נכתב זה נחנו סהדי על הנייר משמע בתו' ד"ה גופא הנ"ל כל שאינו מחזקת ב' שיטין דכשר ולפי זה אם יש מקום מחוק בין עד לעד כשיעור כתיבת נחנו סהדא וכו' בשטר ועדים על מחק פסול אפילו לשיטת ר"י ברבינו מאיר דסבירא ליה דיש להכיר אפילו לא נכתב עליו כלל אי נמחק פעם אחד לנמחק ב"פ וראינו דאין הבדל בין מחק מכל מקום פסול דדילמא היה כתוב נחנו סהדי על הנייר ומחקו ולכך לכאורה יפה סתם המחבר בסעיף שלפני זה בשטר ועדיו על מחק דאם יש מקום פנוי בין עד לעד כדי כתיבת נחנו סהדי וכו' דפסול והקשה הש"ך בס"ק צ"ב דאיך העלים שיטת ריב"ם דסבירא ליה להל' דאפילו בלי כתיבה אין דומה נמחק וכו' ואם כן יש הבדל ע"ש דלפמ"ש לק"מ דחוששין שמא היה כתוב על הנייר וכו' ומחקו והתו' הצריכו לומר דעכ"פ אין מחזיק בפחות מב"ש. וזהו דוחק כמ"ש לקמן ולכך סבירא ליה דאין יכול להיות פנוי כלל לכ"ע אך הא קשיא לי לכ"ע אך יכול לכתוב אנחנו סהדי על הנייר דילמא ימחקו ויעשה כל השטר ועדים על מחק ואי דיהיה מקום פנוי בין עד לעד כדי כתיבת נחנו סהדי ויפסול הא יכול למלאות החלל בקרובים או בכשרים ולימא אנא לרבות בעדים קאתינא וצ"ל דלתו' לא קשי' דלמי יחתום לכשרים לא יחתום דכשרים בראותם שטר ועדים על מחק ובין עד לעד מקום פנוי ירגישו בחשש זיוף וימאנו לחתום ולא יוציא תקלה מתחת ידם ועדים פסולים ליכא למיחש דהא עד כשר חתום לפניו וא"כ ה"ל עד פסול בב' אחרוני' דאף דנימא דמתחילה קודם שיעשה זיוף יניח בצד עד השני לחתום גם כן עד כשר ויהיה שטר בשלשה עדים ואחר כך כשיעשה זיוף יניח על מקום חלל לחתום פסולים ה"ל פסול באמצע עכ"פ ודעת התו' בשטרות חתום פסול באמצע פוסל כל שטר ואם כן ליכא למיחש דיעשה כן כשיתוודע דחתום פסול כל השטר פסול אמנם לדעת המחבר לעיל דגרר בתר הרמב"ם דחתום קרוב ופסול בכל מקום כשר הן בתחלה והן באמצע והן בסוף שפיר כשר דימחוק אותו וירבה בעדים פסולים ולכן צ"ל לשיטתו דאין לכתוב נחנו סהדי וכו' על הנייר כלל מחשש זיוף רק על מחק וליכא חשש דימחוק דאין דומה ואם כן יפה הקשה הש"ך על הש"ע דלא ה"ל להשמיט דעת ריב"ם וצ"ל דסבירא ליה לדעת ריב"ם לדוחק כמ"ש הרבה ממחברים. אלא דקשי' לי אף לדעת החולקים על ריב"ם עדיין כשיש רווח מחק למה פסול נכתוב עליו מה שירצו ב"ד ונדמי להדדי ונראה דאילו היה נמחק שני פעמים היה הבדל בכתיבה שעליו ואע"פ שאמרו אין דומה נמחק וכו' זהו במחיקה אם נמחק היום או נמחק למחר אבל בכתיבה שאם נכתב היום עליו או מחר לא מצינו הבדל בגמרא והגע עצמך במה דאמרינן דימחוק ויכתוב וכי יהיה הכל ביום אחד וע"ש בתו' דהקלו לכתוב על המחק משום דלפעמים הסופרים קלפים מחוקים יש להם ע"ש ואין לומר דאנן חוששין לב"ד טועין דזהו לעשות מחיקה חדשה ולשהיה אבל להבדיל בין מחקה פ"א לב"פ הלא על זה סומכין להכשיר שטר ועדים על מחק דהב"ד ירגישו אם נמחק בפ"א או ב"פ ש"מ דבזה לא חששו לב"ד טועין ועוד דרוב מחברים לא גר' לי' חוששין לב"ד טועין וצ"ל כמ"ש לעיל הסמ"ע בסימן מ"א דאף דלב"ד טועין לא חיישינן מכל מקום לשכחה חיישינן ולכך להבחין בין שטר אי הכל נמחק פ"א או ב"פ דאין צריך מעשה לא חיישינן שיטעו בהבחנתם אבל כאן דצריך מעשה לכתוב עליו חיישינן דילמא ישכחו המעשה ויכשירהו בלי מעשה וכן יש לפרש שם בגמרא וצ"ע: