אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, י״ט

ואם יש כו' ואם השני עדים חתומים אחד בתחלת השעה ואחד בסופו וביניהם רווח אף דהוא כשיעור שיכול לכתוב נחנו סהדי וכו' מכל מקום יש להכשיר דליכא למימר דהיה שטר על הנייר ועדים על מחק וכתבו באמצע נחנו וכו' דעדים אינם רשאים לעשות כן דהרי יכול לחתוך העד ראשון עד למעלה ולמחוק הנייר שעליו השטר ויכתוב שטר אחר מה דבעי ויהיה שטר וע"א על מחק וכן בעד השני יחתוך העד עם כל מה שלמעלה עד קצה שטר וימחוק השטר הכתוב על הנייר ויכתוב גם כן כמו שטר הא' על מחק ויהיה לו שני שטרות בב' עדים ומצטרפין כדלקמן בסימן נ"א והרי יכול לזייף ואם כן דאין עדים רשאים לעשות כן אם בא לפנינו שטר כזה והשטר ועדים על מחק כשר דודאי כשחתמו העדים היה על המחק דאל"כ אין רשאים לעשות כן ואין להקשות מדברי תו' ב"ב דף קס"ד ד"ה גופא דכתבו דאין לומר דאיירי דשטר על הנייר ועדים על מחק וא' חתים בתחלת השיטה והשני בסוף שיטה וביניהם נחנו סהדי כתוב על הנייר כתבו התו' דלמה יעשו שטות כזה יחתמו המה על הנייר ולא כתבו כפי מש"ל דאסור לעדים לעשות כן מחמת חשש זיוף ש"מ לכאורה דלא סבירא ליה כמ"ש דזה אינו די"ל התו' כתבו כן לרווח' אפי' נימא דאין שני עדים בשני שטרות מצטרפים כמ"ש באמת לקמן די"ל דאין מצטרפים ולכך כתבו דמכל מקום למה יעשו העדים שטות כזה ע"ש. אבל באמת לפי דקי"ל מצטרפין שפיר י"ל כמ"ש אך זה דחוק ויותר י"ל דסבירא להו לתו' דע"א בכתב לא מהני רק כמ"ש בירושלמי וכמ"ש התו' ב"ב וכתוב שחתמו שנים ומצאו לקיים כת"י של אחד ולא של שני ואם כן י"ל דחתומים על שטר המחזיק רק ב' שיטות והם חתומים ואחר חתימתם מיגז גייז לנייר וא"כ אחרי חתימתם א"א לכתוב ולפני חתימתם א"א לחתום אחר דא"כ יהיה רק שטר בש"א ועדים בש"א פסול משא"כ אם נחנו סהדי למטה ומחזיק ב"ש שפיר כתבו התו' דע"כ עד הראשון דחותם אמחק ואינו חותם למטה על הנייר ש"מ דיש למעלה ממנו שורה מחק ולכך א"א להשפיל חתימתו עד הנייר דיהיה ב' שורות פנוים ואם כן שפיר יכול למחוק ולחתום ע"א על השורה שבלא"ה מחוק לפניו וכמו כן נחנו סהדי מחזיק ב' שיטות יכול לכתוב שטר שטה ומחצה ובמחצה ש:יה ע"א קודם חאימתו וא"כ כיון דיש בכ"מ שני עדים אף דאין אחד מקוים ה"ל כשני ע"א בשטר וגובה ומצטרף ושפיר כתבו ולכך י"ל דהא דדעת התו' לשיטת ריב"ם נחנו סהדי מחזיק ב' שורות מה שאין כן לפי' רשב"ם כמ"ש מהרש"א היינו דגם לדעת ריב"ם לא החליטו הדבר בסברא רק באו בטענה ממ"נ אם נחנו סהדי על הנייר ה"ל לעד ראשון לחתום אנייר ואי דיש שורה מחק לפניו וא"א להניח ב' שורות מחק אם כן יכתוב נחנו סהדי וכו' על שורה שלפני מחק חתימתו דלשיעת ריב"ם כשר לעשות כן ועכצ"ל דצריך ב' שורות אבל לפי' רשב"ם בלא"ה לק"מ דא"א לכתוב בשורה לפני חתימתו כמ"ש התו' ובהכי ניחא דלשיטת ריב"ם החליט התו' דיכול להיות נחנו סהדא על הנייר ואילו לפי' רשב"ם כתבו התו' אטו בשופטני יניח נייר ויחתום על מחק וקשה לכאורה ולפי מה שכתבתי ניחא דלשיטת ריב"ם י"ל דיש שורה מחוקה לפניו וא"א להשפיל חתימתו אנייר ול"ק יחתום עצמו אשורה החלוקה ומחוקה ובשורה שחתם יכתוב נחנו סהדי חדא לשיטתו מחזקת ב"ש וגם מה ירוויח בצמצום הזה לחתום עצמו רצוף לשטר סוף כל סוף יצטרך לכתוב אבל לפי רשב"ם דבמחוק אין צריך לכתוב רק סגי בהנחת פנוי וגם אין מחזקת ב"ש אם כן שפיר קשה אי שטה מחזקת לפני חתימתו יחתום שם ויניח פנוי ויחתום שני סוף שטה שני' ואין צריך כתיבה ואי אין פנוי אם כן ישפיל חתימתו ודוק היטב. ואמת כי לפי מ"ש הרמב"ן בחדושיו בריש פ' ג"פ דיש לספק אי כ"י הלוה על מחק וגם השטר אי כשר דאין נותן על לב להבחין להיות נמחק לפניו דוקא ופי' דאולי מקום השטר היה נמחק פ"א ובמקום חתימתו ב"פ ואם כן כשימחוק ויחזור וימחוק יהיה שוה הכתב והחתימה ולפי זה אף שטר וע"א על מחק פסול דדילמא כתב בכת"י לחייב עצמו דבר מה והוא מחקו וכתב עליו שטר על פלוני והלוה נעשה עד אמנם מדברי התו' הנ"ל דף קס"ד ד"ה גופא כו' מבואר דכתבו אם עד ראשון על מחק וגם כן עד שני ובין עד לעד פנוי יש לחוש דיחתוך ויהיה שטר ראשון בע"א הוא ושטר על מחק וכן שני בשטר בפ"ע ע"ש ובמהרש"א ש"מ דאף בע"א אמרינן דדייק וה"ה בלוה דאל"כ עדיין החשש בע"א כמ"ש ואם כן לא אתא ספיקו של הרמב"ן ודחה ודאי של התו':