ולא מן הצדדים כתב הסמ"ע משום דיכול לזייף והש"ך השיג עליו מן תו' ריש פ' גט פשוט דמשמע אפילו במקום דלא יכול לזייף כלל מ"מ אי חתמו מהצדדים לא שייך חתימה עליו ואין עליו תורת שטר כלל. ויפה כתב דכן מבואר בתו' אבל נראה מכל מקום דעת הסמ"ע לתת טעם באמת למה תקנו חז"ל דלא יכתבו מהצדדים עד דנימא באמת אם חתמו מהצדדים דהוי עובר עתקחז"ל ונתן הסמ"ע טעם דעל הרוב בחתם מהצדדים יש מקום לזייף ולכך תקנו חז"ל דלא יחתום מהצדדים וכאשר תקנו כן אף דחתמו במקום דליכא למיחש לזיוף מכל מקום לא פלוג עבדי רבנן והוי כעובר אתקנת חכמים אבל לולי חשש זיוף לא היו חכמים מתקני' כלל שלא לחתום מצד כמו דלא תקנו במקושר והרשהו לחתום מאחוריו ועיין מש"ל סי' מ"ב ס"ק ג' ע"ש:
אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.